פעם כשהייתי רואה את הבית הזה
הייתי נכנס אליו.
בלי הרהורים בלי ספקות פשוט נכנס.
היה לי אז אישור.
כולם היו מחייכים אלי ומברכים אותי,
אפילו היה מי ששכשך בזנבו בגללי.
הייתי מרגיש כאילו הבית הזה הוא הבית שלי.
כחלוף הזמן כשהייתי רואה את הבית הזה
לא ידעתי אם אכנס או לא.
כשנכנסתי זה היה רק בלילות.
בשקט, שאף אחד לא ידע.
הייתי מרגיש כאילו אני פורץ לבית הזה
ההתרגשות והאנדרנלין היו מתערבבים
יחד עם העצב והכאב
שבעצם אני גנב והבית הזה הוא לא באמת שלי.
היום כשאני רואה את הבית הזה
אני מסתכל עליו
רואה את עורפה
לוחץ עם רגלי על דוושת הגז
וחולם על פעם.