ברגע שהחלטתי שאני לא אבכה
התחיל לרדת גשם ועשה זאת במקומי.
ואני כבר עייפה מלהכיל כאב של אנשים אחרים
כמהה להשתחרר מהעול המעיק.

ונמאס לי לשאת על גבי את צערי ואכזבותיי
אין-סוף של הבטחות ומילים יפות שלא התממשו
וחיוכים מאולצים שלא מביעים דבר
מלבד נפש קרה ועייפה שנמוגה לאט.

וכשרונותיי מתרחקים ממני
זה לא כמו בעבר
שירי נעלם בין רוחות
ומילותיי מיטשטשות על דפים נעלמים.


7.6.04