|
ברגע שהחלטתי שאני לא אבכה
התחיל לרדת גשם ועשה זאת במקומי.
ואני כבר עייפה מלהכיל כאב של אנשים אחרים
כמהה להשתחרר מהעול המעיק.
ונמאס לי לשאת על גבי את צערי ואכזבותיי
אין-סוף של הבטחות ומילים יפות שלא התממשו
וחיוכים מאולצים שלא מביעים דבר
מלבד נפש קרה ועייפה שנמוגה לאט.
וכשרונותיי מתרחקים ממני
זה לא כמו בעבר
שירי נעלם בין רוחות
ומילותיי מיטשטשות על דפים נעלמים.
7.6.04 |
|
|
אם אני אשלח,
ואללה, חמישים
סלוגנים לבמה
חדשה, בטח גם אז
בוש האהבל הזה
לא ימצא אותי,
אינשאללה!
אוסמה בין-לאדן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.