[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פרולוג
היי אני אלעד אני בן 28. לפני חודשיים יצא לחנויות הספר השלישי
שלי,
סיפורים קצרים זה שם המשחק, למרות שאני מתכנן רומן בקרוב.
אני גר בבאזל תל אביב בדירה שכורה עם אחותי הקטנה אלה, אלה בת
25 בחורה רגישה קצת עצובה שעדיין ככה מחפשת את עצמה. אבל מי
לא. אז פה ושם כשהיא לא בהודו או באיזה קיבוץ בצפון היא באה
לגור איתי, וזה נחמד. אני תמיד הייתי המבריק והמצחיק של
המשפחה, אלה הייתה הנשמה.

                                    סיפור

בשעה 19:00 בערך חזרתי הביתה מהפאב, הייתי טיפה שתוי, אתם
יודעים איך זה סופרים, זה חלק מהעבודה שלנו.
אני נכנס הביתה וקולט את אלה יושבת לצד השולחן בסלון וכותבת,
היא כתבה כל-כך במרץ, שלא שמה לב אלי כשנכנסתי.
"בוקר טוב פרינצ'יפסקה", היא סובבה פניה אליי. היה לה חיוך
זוהר של אושר על הפנים. היא קמה מהכסא ורצה לחבק אותי זה היה
חיבוק מלא באהבה, כזה שמקבלים פעם בהרבה זמן.
"אלעדי אני מבינה עכשיו כל כך הרבה , כאילו למה אתה כותב והכל,
זה אדיר זה פשוט אדיר". לא כל כך הבנתי מה קורה, האלכוהול
והמתקפה האיך אני אגיד את זה, המתוקה כל כך של אחותי. הכל היה
די הזוי." מה קרה אלוש למה את ככה?    
"תשב רגע", היא הושיבה אותי בסלון והתחילה. "פגשתי לפני שבוע
בחור מגניב יורם, הוא מטפל בדרמה ומסטר בטאי צ'י, ידיד של
מאיה. בקיצר היורם הזה ואני דיברנו ככה איזה שלוש שעות והוא
אמר לי שנראה לו שיש בי כל-כך הרבה בפנים, הוא אמר שאני צריכה
לעשות תרגיל פשוט, לקחת מחברת ועט ופשוט לכתוב הכל, מה שבא לי
כאילו, להוציא את כל הבפנים על דף. אמרתי לו שאין סיכוי ושיש
כותב אחד במשפחה וזה אתה. הוא אמר ששטויות ,שכדאי לי לנסות.
שבוע עבר ואני דחיתי את הענין עד שהיום ראיתי שקנית מחברות
חדשות והחלטתי ככה סתם לנסות, אלעדי אני יושבת פה כבר שבע שעות
כותבת ובוכה וצוחקת וכותבת , וזה הדבר הכי טוב שקרה לי כבר
מזמן, זה לא מתקרב לחוכמה ולשנינות שלך ואף אחד לא ישלם 67 שקל
כדי לקרוא את זה. אבל יא חנטריש איך שמרת לעצמך את הכיף הזה כל
השנים."
בתור סופר של סיפורים קצרים בדרך כלל הייתי מתמצת נאום כזה
ארוך, אבל תאמינו לי ישבתי שם בלי לזוז ולדבר מה שלא כלכך
מאפיין אותי. חייכתי אליה ומילמלתי "ואני חשבתי שהכיף הגדול
בלהיות סופר זה הבירה בצהריים והעבודה מסיני" לא יודע איך
הצלחתי להוציא את החיוך הזה, רציתי לבכות. זה עוד כלום, אחר כך
היא ביקשה ממני לקרוא ולהחוות דעה.
מה לא היה כתוב שם, הכל, על הילדות שלנו, עליי, על אונס שהיא
עברה ,על מחשבות טרוף ,על צלקות, על אהבה על המכות של אבא, על
הגעגועים לאמא הכל כל כך יפה כל כך פשוט. כל-כך שם על הדף, בלי
שננויות ומשחקי מילים בלי כלום. זה נפלא אמרתי לה בוכה, זה
נפלא.
אלה הלכה לחברה, לא לפני שנתנה לי עוד אחד מהחיבוקים הנדירים
האלה  ואני ירדתי למטה לחנות, הלילה אני עושה את זה אמרתי,
ניגשתי לנפתלי ואמרתי לו שיביא לי ג'וני אדום. נפתלי הסתכל
עליי וצחק "אלעד גבר, ספר שלישי, לא הזמן לעבור לשחור". "תשמור
את השחור לס. יזהר ותביא כבר תג'וני". חזרתי לדירה ניתקתי
טלפונים סגרתי תחדר ולקחתי מחברת חדשה.
מה עבר עליי באותו לילה זה לא כלכך משנה, מה שחשוב זה שבבוקר
יצאתי עם סיפור, סיפור שנון וחכם שמתכתב עם הכותרת ככה בהפוך
על הפוך. המו"ל קרא את הסיפור ואמר לי שזה אחד הסיפורים הטובים
שכתבתי.
הסיפור היה עליי, על אחותי ועל אחד מרפא בדרמה שגם היה מדריך
טאיצ'י, על בקבוק וויסקי ריק והרבה דפים באשפה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתמול הלכתי עם
מרגלית לבקר את
יגאל. קיבלתי
שלושים מספרים,
לסוהר נתתי. למה
זה לא עונה ב-
66964 ?


מיכלי בבאסה ליד
הטלפון


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/7/04 1:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בעז אולנדר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה