"הבאת את הנרות?" הוא שואל.
"כן. הבאת את השמן?" אני מחייכת אליו.
הוא מחייך בחזרה. אנחנו יוצאים מהמכונית. אני רועדת קצת בתוכי,
מתרגשת. גם על פניו  ניכר שהוא מתבייש מאוד. רוסייה מתקרבת
אלינו, ספונה בתוך מעיל רוח קצר.
"היה לכם קשה למצוא את המקום?" היא שואלת.
שנינו צוחקים. היא התקשרה כמה פעמים לפלאפון של שחר והסבירה לו
איך להגיע. היא מובילה אותנו לביתה, בית בעל שתי קומות.
"אני לא מאמין ששכנעת אותי לעשות את זה!" הוא לוחש לאוזני.
"סליחה?!" אני מתפלאת.

מזה שבועיים הוא משכנע אותי לעשות את זה. ניסיתי להתחמק, אך
ללא הועיל. אני ושחר התערבנו לפני שבועיים אם יש לו אומץ
להצטלם בעירום ולשלוח לי את התמונה. כן, שחר הביישן, הצטלם
לבסוף במצלמת האינטרנט שלו ושלח לי את התמונות, מפוסק רגליים,
מברשת שיניים תקועה בשפתיו וכומתה על הראש, בדיוק כפי שהתבקש.
עכשיו אני צריכה לעשות לשחר סטריפטיז. כאות הזדהות, הוא ניאות
לערוך לי גם מופע קטן, ומאחר וזכור לו שאני יודעת לעסות טוב,
הוא הודיע שיביא שמן לעיסוי, ואני נתבקשתי להביא נרות לאווירה.
אני לא יודעת למה, אבל כשלבשתי חוטיני וחזייה סקסיים בצבע
בורדו לוהט, השחלתי גם קונדום לתיק היד שלי, על כל מקרה שלא
יגיע.
אני זוכרת את שיחתינו:
"אני לא כל כך בטוחה... אתה יודע. שנינו עושים מופעי חשפנות,
מסז' בחדר להשכרה לשעה, ודבר מוביל לדבר..."
"אל תדאגי, לשכב אנחנו לא נשכב".

אנחנו נכנסים לבית רחב הידיים. האמת היא, שציפינו לאכסניה ישנה
וזולה. הרוסייה מובילה אותנו לקומה השניה, ומראה לנו את החדר
היפהפה. שנינו מתרשמים. היא מראה לנו את חדר המקלחת והשירותים
הצמודים, מתגי הנורות, ביניהן אור רך ואדום, טלביזיה עם יס
ומערכת עם דיסקים רומנטיים. אנחנו מתפללים שתלך כבר.
"מה, החדר לא מוצא חן בעיניכם? למה אתם שותקים?" היא שואלת
במבטא רוסי כבד.
"לא, הכל בסדר...", אנחנו מגמגמים בו זמנית.
אלוהים, כמה זה יכול להיות מביך? הרבה יותר, מסתבר.
היא מחייכת ואומרת: "אל תתביישו, זה דבר טבעי...".

"סוף סוף היא הלכה!", הוא נוחת על המיטה הזוגית.
אני שוכבת לידו. "דווקא חדר נחמד".
הוא מביט בי. "אז? את מתחילה?"
"אתה..." .
הוא צוחק. הוא מחפש דיסק ראוי לשמו שאפשר לרקוד איתו, ולא
מוצא. אנחנו מתפשרים על רדיו, מוזיקת אמ.טי.וי.
"אני לא יודע לרקוד... אני לא מאמין שהכרחת אותי לעשות את
זה... היית צריכה להגיד לא", הוא מסמיק.
אני מתמקמת נוח יותר על המיטה, מביטה בו. הוא באמת לא יודע
לרקוד! אני מתאפקת לא לצחוק בפנים המאדימות מרגע לרגע. הוא
מוריד את בגדיו בזה אחר זה, ללא שום התגרות מצדי, מלבד אולי
חיוך עקב חינו כשהוא מסמיק.
אני סוקרת את גופו מלמעלה למטה, מבלי לשלוט בכך והוא עומד ככה
כמה דקות עד שהוא מסיר את התחתונים וישר נופל על המיטה לצדי
כשבטנו על השמיכה, חריץ ישבנו הקטן מחייך אליי.
הוא מגחך מבושה. אם הוא היה יכול, הוא בטח היה מתחבא תחת
המיטה...
אני מנסה להתחמק מתורי, ומשוחחת איתו על הא ועל דא.
"מספיק להתחמק, אני מחכה...", הוא מחייך אליי בחיוך כובש.
חיוך מאולץ נמתח על פניי. בניגוד אליו, זו אינה הפעם הראשונה
שאני לא ישר מתפשטת, אלא עורכת מופע קטן, אלא שבניגוד לפעמים
קודמות, עשיתי זאת לחברים שלי לשעבר, לאחר ששכבתי איתם זמן
מסוים והרגשתי בטוחה מספיק בגוף שלי ובעצמי בשביל להתפשט בצורה
כזאת ולא להתבייש יותר מידי מהמבטים הרעבים שלהם.

שחר, הוא רק ידיד שלי. אם אפשר לקרוא לזה ככה.
הכרנו במקרה דרך ענת, ידידה משותפת שלנו. הוא החזיר אותי
הביתה, וכשהוא עצר, מצאנו את עצמנו משוחחים בהתלהבות במשך שלוש
שעות תמימות. לאחר מכן, הוא לקח את מספר הטלפון שלי.  יצאנו
למשך חודש וחצי, עד ששאלתי אותו בקשר לטיב היחסים בינינו. הוא
חשב על זה ואמר שהוא רוצה להישאר ידיד שלי.  התעצבתי מאוד בגלל
שחיבבתי אותו ונמשכתי אליו מאוד. לא הבנתי מה השתבש.
מאז, בחודשיים האחרונים, לא התראינו ובקושי דיברנו.

אני מניעה את אגני לצדדים ובסיבובים, מדמיינת לעצמי שאני רוקדת
במועדון רגיל, ולא בתא של פיפ שואו...
אני מבחינה תוך כדי הרמת חולצתי שהוא התחפר תחת השמיכה. הוא
מביט בי ואני עוצמת עיניי, מתמכרת למוזיקה, גופי נע מעצמו, בלי
לחשוב, מרגישה את המוזיקה, את המשיכה שלי כלפיו זורמות
בעורקיי.
אני פותחת את רוכסן מכנסיי, מסתובבת לאחור, ומניעה את ישבני
בהתגרות. אני מעיפה מבט לאחוריי, רואה אותו בוחן אותי, ומורידה
את המכנסיים לאט לאט, נותנת לו להבחין במשולש האדום הקטן בין
ישבניי, נותנת לדמיון שלו לפעול. המכנסיים נופלים מטה, יחד עם
עיניו. אני נותרת בתחתונים ובחזייה, נעולה במגפיי. אני רוקדת,
חזייתי נושרת מטה ואני מזדקפת מולו, שדיי מקפצים, נעים בטבעיות
בהתאמה לשאר איבריי.
אני מחייכת חיוך רפה, ונשכבת מולו במבוכת מה, החוטיני עדיין
עוטף את איברי. הוא מביט בי, ומכסה אותי בשמיכה. אנחנו מביטים
זה בעיני זה, ואני מרגישה כאילו אנחנו שני ילדים בני 15
ששוכבים לראשונה בחייהם.
אצבעותיו מושטות על כתפי, מלטפות ברכות הלוך ושוב. עיניי
נעוצות בעיניו, ולבי מתחיל לפעום בחוזקה. אני מביטה בשפתיו
החושניות, משתוקקת ללטף אותן, לטעום אותן... זמן כה רב לא
טעמתי את שפתיו. סוף כל סוף הצלחתי לשכוח ממנו, לגבור עליו
ולכבות את רגשותיי כלפיו, וכעת נדמה כי הם שבו לבעור מחדש.
אצבעותינו מתחילות לחקור זה את גופו של זה באיטיות, בעדינות,
שהופכים עד מהרה לארוטיות מדהימה. אני שמה לב, שהוא כלל לא
נוגע באיבריי האינטימיים, או אפילו בשדיי. אף מגע בעל צביון
מיני, ועם זאת, האווירה המינית מחשמלת את האוויר.
אצבעותיו נעות על צווארי, במעלה ובמורד גווי. אני עוצמת עיניי,
מרגישה אותן מרטיטות אותי, מגיעות למשולש התחתונים שלי ונעצרות
שם.
הדבר מפליא אותי. זה כאילו שהוא חושש לגעת בי. הייתי חושבת
שהוא אינו רוצה, אבל נגיעותיו ואיברו הזקור מוכיחים לי אחרת.
לבסוף אצבעותיו תרות אחר ישבני, מלטפות אותו בעדנה. הן ממשיכות
לירכיי ולרגליי, לבטני. אצבעו מטיילת על הקימור העליון של שדיי
שנמחצים אחד לשני בשוכבי על צדי. אצבעותיי נעות על כתפו,
צווארו, זרועו, חזו החלק וגבו. אצבעי מתחילה ללטף את פטמותיו
הזעירות. ידי נוטה הצידה, חושפת את שדיי אל מול פניו. הוא עולה
מטבורי אל חזי, לוטף אותו ברוך, גורם לי לרעידות זעירות של
הנאה בתוכי. הוא נוגע בפטמה, ממולל אותה ואני מתחילה לחוש בזרם
קל של רטיבות בין רגליי. אני מניחה את כף ידי על ידו, משתוקקת
לחוש את ידו נסגרת על חזי. אני לוחצת עליה, ומרגישה את חומה של
כף ידו מועבר אל חזי. הוא מביט בי, לש את שדי, ועובר אל השני.
לאחר מכן, הוא מלטף את הקימור התחתון של השד ויורד אל טבורי.
אצבעותיו מתחפרות תחת תחתוניי.
המגפיים מתחילים להפריע לי, אז אני מורידה אותם וזורקת אותם
מחוץ למיטה. אצבעותיי נוגעות בגומי תחתוניי, ומפשילות אותם תחת
השמיכה הדקה. מסקרנות, אני נוגעת בשפתיי התחתונות וחשה ברטיבות
הגואה.

מעודי לא הייתי רטובה ככה, מבלי שיגעו ישירות בין רגליי ומבלי
שיגרו אותי בצורה יותר בוטה. אני מתיישרת שוב לצדו, חשה
באצבעותיו מלטפות את תחתית בטני, יורדות מטה אל פנים ירכיי ואז
נוגעות בי.  אני מרימה את רגלי, מפשקת אותה ונשכבת על גבי. הוא
נענה להזמנה ומשחק בי. כשהוא מבחין ברטט המהיר החולף באגני
בכל פעם שהוא משחק בי בנקודה הרגישה כל כך, הוא ממשיך בקצב.
אצבעותיי ננעצות בגבו, בכתפיו החסונות ואני נושכת את שפתי. אני
שולחת את ידי אל בין רגליו, מלטפת את איברו ורואה אותו עוצם
לרגע את עיניו. אני משכיבה אותו על גבו, ומלטפת אותו ארוכות
בבטנו , חזהו ואגנו, מושכת את הרגע בו אגע במקום לו הוא משתוקק
יותר מכל. אני אוחזת באיברו, מלטפת אותו לאורכו, ואני מבחינה
ברטט קל בבטנו התחתונה. אני מתיישבת על אגנו, מעבירה לשון
רטובה על אוזנו, לחייו, מביטה ברגש בעיניו הננעצות בי, ואז
נעצמות בהנאה. אני יורדת עם  לשוני במורד לסתו, גרונו, חזהו
ובטנו בתנועה חלקה וארוכה. מתעכבת על פטמותיו שקורצות לי. אגני
נע מטה, ככל שאני מגיעה למקום הנכסף. אני מלטפת את איברו,
רוכנת מעליו ומכניסה אותו לפי. שפתו ננשכת בחוסר שליטה, ואני
עוטפת אותו בשפתיי, מחליקה עליו בלשוני, משחקת בשקים הרכים
בעלי העור העדין באצבעותיי. לאחר דקות ספורות אני מתרוממת
ונשכבת לצדו. הוא שוכב על צדו, ומכניס את ידו שוב אל בין
רגליי, שפתיו נסגרות על פטמותיי. לפתע הוא מפסיק, אוחז במותניי
ומחבק אותי צמוד אליו. אני כורכת את זרועותיי סביבו, ראשי טמון
בשקע צווארו, אפי מריח את ריחו, עיניי נעצמות חזק, שדיי נמחצים
לחזהו. הוא מרפה ממני ושוכב על גבו. ראשי צמוד לראשו, שפתי
שנינו נוגעות-לא נוגעות אחת בשניה. לשוני נשלחת קדימה, לוקקת
את שפתיו, שואבת לקרבי את טעמו של רוקו, של לשונו.
נקישה בדלת נשמעת.
"אתם שם?", מבטא רוסי כבד נשמע מבעד לדלת.
אני מתמוטטת לאחור. איזה חוסר טאקט משווע!
"תגיד לה שתעזוב אותנו..." אני לוחשת לו.
הוא קם בחוסר נוחות, ניגש לדלת הסגורה ואומר: "כן. קרה משהו?"
"לא, פשוט רצינו לדעת כמה זמן עוד תישארו..."
אלוהים אדירים. הוא מביט בי, סימן שאלה על פניו.
"אה... עוד איזה שעה..." הוא לוחש לה.
 
הוא חוזר אליי ומתיישב על ברכיו, מולי. אני מזדקפת והוא מצמיד
אותי אליו, מחבק אותי חזק. עיני שנינו נעוצות, סוקרות אחת את
השניה.
אני חושבת, שמכל הפעמים בהם שכבתי, למרות שכאן לא הייתה אהבה
של ממש, זה הדבר הקרוב ביותר לעשיית אהבה.
בחיים לא הרגשתי כזאת קירבה לגבר. מעולם לא קיימתי יחסי מין
מלאי רגש כל כך, רומנטיים כל כך, ארוטיים כל כך.
הוא מלקק את בטני, מלטף את דגדגני שוב ושוב. אני רועדת לצד
גופו, ואז עוצרת אותו. אני כל כך רוצה לחוש אותי בתוכי, כל כך
כמהה לכך. אני קמה מהמיטה, ניגשת לתיק שלי, מוציאה מתוכו
קונדום ומסתובבת אליו. אני מושיטה לו אותו והוא מביט בקונדום
המום, ואז בי. אני שוכבת על גבי, והוא נשכב לידי. הוא מביט
עמוק לתוך עיניי, ולא עושה כלום.
"שלא תחשוב... אני תמיד לוקחת איתי לכל מקרה...", אני אומרת,
כדי שלא יחשוב שתכננתי את זה.
"כן, הא...", הוא מחייך במבוכה.
אנחנו מתבוננים אחד בעיני השני, והוא מניח את ידו על בטני,
הקונדום עודו חבוי בין אצבעותיו. אני מסובבת ראשי לעבר השני,
בולעת רוקי. למה הוא אינו עושה דבר?! אני מצפה שהוא יאמר משהו,
אך הוא אינו אומר או עושה דבר. אני מסתובבת אליו בחזרה, חשה
בעיניי מתמלאות בעוד רגע בדמעות.
רק לעצור, ולא לבכות. אני רועדת בפנים, מרגישה את עצמי נשברת
בתוכי אט אט.
טוב, הבנתי את הרמז. הוא לא מעוניין.
"מה השעה?", אני מצליחה לומר משהו.
הוא מסתכל על השעון. " רבע לשלוש".
אני לא מאמינה. אנחנו פה מ- 11 וחצי בלילה. בחיים לא התמזמזתי
עם מישהו כל כך הרבה זמן, ועוד דבר לא קרה, בסופו של דבר...
"אני חושבת שכדאי שנתלבש. כבר מאוחר", אני מצליחה לומר איכשהו,
מבלי שמלותיי יחנקו את גרוני.
אני מתרוממת, לובשת את תחתוניי, בעוד הוא מתלבש. בזמן שאני
לובשת את בגדיי, אני מצפה שהוא יעצור, ייגש אליי, יחבק אותי
ונמשיך במה שהפסקנו.
אנחנו אוספים את דברינו, אני מסדרת את השיער ומכניסה את
הקונדום לתיק בעצב.
אנחנו יורדים למטה בשתיקה.
בעלה של הגברת יורד לאחר מספר דקות.
"נהניתם? היה בסדר?", הוא שואל בחיוך.
שנינו מגמגמים "כן".
"איזה קטע. אחרי שהייתם פה שעה וחצי, בא בחור אחד ואמרתי לו
שעוד מעט בטח תצאו. הוא חיכה חצי שעה, שעה, התייאש והלך...".
חייכתי לעצמי באירוניה. היינו שם שלוש שעות בערך, הם בטח חשבו
מה כבר עשינו שם, אבל לא היה כלום...
"...אבל אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לפגוע בפרטיות
שלכם...", הוא ממשיך לדבר, ואני לא מקשיבה, אוזניי אטומות. רק
לאטום את לבי.
שחר משלם לגבר בחלוק הכחול ושנינו הולכים למכונית. אנחנו
נכנסים וחוגרים את חגורת הבטיחות. לכל אורך הנסיעה אנחנו
שותקים, מכונסים בעצמנו.
אני מתאפקת בכוח לא לבכות לו בפנים.
הוא חונה מתחת לבית שלי ומביט בי.
לראשונה, מאז שאנחנו מכירים, אנחנו לא יושבים עוד חצי שעה
לפחות לדבר במכונית.
"לילה טוב...", אני אומרת ונושקת ללחיו.
"לילה טוב", הוא אומר.
אני יוצאת מהמכונית, משתדלת ללכת זקוף וישר.
אני צופה במכונית נוסעת לדרכה ועולה בצעדים כבדים לביתי. אני
נכנסת בשקט, שומעת בדממה רק את נשימותיהם הכבדות של בני
משפחתי. אני מחליפה את בגדיי ומשתחלת למיטה.
עיניי נעצמות ואני מתכנסת לתנוחת עובר, שפתיי רוטטות, ואני
מרשה לעצמי להתפרק סוף כל סוף ולבכות. תחילה חרישית, ואז,
הדמעות זולגות מעצמן, מרטיבות את מיטתי. אני משחזרת שוב ושוב
את פניו, עיניו המבריקות, משחזרת כל רגע ורגע שעבר עלינו יחד,
ואני לא מבינה, הכין טעיתי. מדוע הוא לא המשיך?
אם הוא לא נמשך אליי מספיק, למה הוא התחיל איתי בכלל?
למה הוא משחק בי וברגשות שלי שוב ושוב?
אני נושכת את הכרית, ומרגישה חרא. כל כך חרא.
גם ככה היה לי ניסיון מר עם גברים עד עתה, הם חיפשו רק מין,
וגם הקשרים הרציניים שלי כביכול, לא היו משהו, בלשון המעטה.
ועכשיו, מסתבר, שאפילו זיון אני לא שווה...
אני עוצמת עיניי ומנסה להירדם, בעוד סימני שאלה רבים ותהיות
קשות צורבים את לבי ומוחי, ובתוך בטני, מתחיל כבר זרע
הפורענות, ההרס העצמי והביטחון העצמי שהונמך פלאים, לצמוח.