אם הייתם מכירים בן אדם מושלם, אבל אני באמת מתכון למושולם,
והוא היה מעשן, לא הייתם שואלים את עצמכם למה הוא מעשן? הרי זה
נורא מוזר שבן אדם כזה מושלם יעשן סיגריות. זה לפעמים היה צורב
לכם בעין נכון? או אולי אני סתם אוכל סרטים, אבל, בינינו, רון
אתגר, שלמד איתי בחטיבה, היה בן אדם מושלם ואף מיוחד במינו.
רון אתגר תמיד היה מגיע לכל מקום בזמן ותמיד היה שומר על קור
רוח מפני הכל. הוא לא היה מקלל או הולך מכות, אלא היה שוחר
שלום ותמיד מנסח את דבריו בשפה מאוד גבוהה. כל המורים שלנו
אהבו אותו ורון אתגר בליבו לא אהב אותם, אבל תמיד היה נחמד, כי
אמא שלו חינכה אותו תמיד לכבד אנשים כמה שאפשר, הרי יש כאלו
שפשוט דורשים יחס רע מאנשים. הבנים תמיד קינאו ברון אתגר וגם
אני אולי קצת, כי תמיד כל הבנות רצו אותו והוא לא רצה אף אחת
מהן. רון אתגר תמיד חיפש מישהי מושלמת שתתאים לו, אבל הוא אף
פעם לא מצא. אך למרות כל המושלמות שבו, רון אתגר, מטעמי רצון
עצמי, החליט שהוא מעדיף לא להיות בולט בשטח. רון אתגר תמיד היה
יושב למטה במחששה, די לבדו, קורא איזה ספר עם סיגריה וקפה. מדי
פעם היה מחליף איזו מילה עם מישהו וחוזר לספר שלו. וכך, כנראה,
הגורל החליט שאני יכול לשאול אותו אותה שאלה שמציקה לי. אתם
מבינים, בכיתה י"א העישון כבר הפך אצלנו בשכבה למשהו שכמעט
כולים עושים, לפחות בבית הספר ובמסיבות. עקב הנסיבות העצובות
אלה המחששה התמלאה באנשים מעצבנים שאיני אוהב בכלל. בקיצור,
פלשו לשטח המחיה שלי ואיני יכול לעשות כלום לגבי זה. אבל,
בחזרה לסיפור שלי, בגלל אותן סיבות מצערות שהזכרתי, כבר לא
הייה מקום במחששה הקטנה של בית ספרנו ויום אחד, כמו שאר הימים,
ירדתי למטה והיה מקום רק ליד רון אתגר, אז התיישבתי לידו
ופניתי אליו.
"סלח לי, רון, אבל אפשר לשאול אותך שאלה?"
רון הסתובב אלי ואמר "זה יעלה לך בסיגריה." בסוף דבריו הוא
חיכך ידיו והגשתי לו סיגריה.
הדלקתי אותה עם המצית שלי ושאלתי אותו את השאלה "תגיד, רון,
למה אתה מעשן?"
הוא הסתכל עלי וענה באדישות קרירה "זאת משאלת מוות." הוא קם,
הוריד את ראשו כסימן לפרידה, לקח שאיפה מהסיגריה ויצא מהמחששה
ואני חשבתי על מה שהוא אמר לי, אז הוצאתי סיגריה ושקעתי
במחשבות.

[מצטער על זה שאין ניקוד אני פשוט לא יודע לנקד אתכם הסליחה]
(נכתב במקור בתאריך 24.12.03 תחת השם עט הישן שלי נורמן
אוסבורן)
6.6.04