לילה, השעה מאוחרת.
אני יושב בחדרי במקומי הקבוע, מבלי לזוז, כמו תמיד.
אני מביט אל המיטה, ורואה איך היא נרדמת, לאט לאט. עד מעט היא
תרדם ותישן שינה עמוקה.
ומה איתי?!
אני עוד יושב פה, היא שכחה לגמרי שאני קיים.
אני מקווה שהיא לא מתכוונת להשאיר אותי ער כל הלילה, בזמן שהיא
ישנה לה!
לפחות שתתן לי לישון...
הנה, היא מתחילה להתעורר שוב, כנראה הפרעתי לה לישון.
היא שמה לב שאני עדיין ער.
היא אומרת לי שאני יכול ללכת לישון, אני מתחיל להירדם...
היא תמיד יודעת על איזה מהכפתורים שלי צריך ללחוץ.