מון קנדל / סוף. |
הנגיעה הענוגה בפניי שממתינות לנשימתך הבאה.
הנשיקה המתוקה שמאחדת את שפתותינו.
לא!
איני רוצה לשמוע זאת-
שוב.
אלפי רגעי צער וכאב של פרידות חוזרות ונשנות,
כה מלאות ברגש וטעונות אהבה..
הם לא ישתוו לכעת,
דבר לא ישתווה לעוצמת המועקה והיגון הפיזי שבפרידתנו-
האחרונה.
אתה שם?
בעודי מתחפרת בכאבי הלכת-
עזבת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|