רוצה לבכות,
רוצה למחות,
שואפת לשנות,
לאור המצב שאנו - בני האדם הגענו אליו.

החמס, ההרג השחיתויות...
בעולם שכזה מסרבת לחיות!
עולם אכזרי,
עולם שהסיכוי לשרוד בו, כמעט בלתי אפשרי.
עולם ללא עתיד,
עולם שהמחר בו נהיה יותר מחריד.
מחריד לאור העובדה,
שאנו הורסים את עולמינו במודע!

הכחדות מינים-יונקים, עופות.
הרג אנשים,
הרס מראות פלאי התבל הנדירים,
המראות היפיפיים-
הצמחים, הטבע שהיה קיים,
והוא אינו,
אינו בין החיים.

מפונקות,
מפונקות האדם,
האדם האגואיסטי האגרסיבי
החושב רק על צרכיו שלו.
הצרכים "הגדולים" - צרכי האדם
הלוקחים קורבנות רבות עימם.

כל אחד אשר קורא שיר זה,
במידה מסוימת קורבן למעשה נבזה.
אני מייחלת ומקווה שנפסיק להיות
קורבנות לרצח ואיבה.
באחד הימים בגלל כל התועבות והמעשים,
ייחרב העולם
ואז לא יישארו עקיבות האדם.

עקיבות שאנו בקפידה מנסים להשאיר,
אך בגלל מעשינו, יכולתנו לשנות,
נשנה את העולם-
נמחוק עקבות...