ענבל פישר / אושר לא אושר |
מתיישבת בליבי,
בנשמתי, בדמי במלוא העוצמה
וללא כל הזמנה.
ככה פתאום היא מופיעה.
אז ממשיכה להוציא ת'כאב, ת'זכרונות,
רק ועד שכלום לא יישאר.
זיכרון אחר זיכרון,
כאב אחר כאב.
ואז בסוף, כולי אושר מוצף
מחייכת עד הגג.
ובכלל לא חשוב הכאב
הניחר שבגללה נשאר..
הכי חשוב שאני מחייכת ותמיד מאושרת.
נכון, בולימיה?
נכון, אנורקסיה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|