"סיי, טוב שהגעת. אני באמת מצטער שנאלצנו להקפיץ אותך ככה."
אמר מפקד האירוע לטום. הם קראו לו סיי בתחנה - קיצור של
silence - מאחר והיה כל כך שקט תמיד, כשהתגנב מאחורי מישהו, או
בכלל בתנועה שלו. אם לא רצה, לא תדע שהיה ממש מאחוריך בזמן
שהכנת קפה במטבח, לוקח אוכל מהמקרר שמספיק לשלושה.

"היי, צ'יף. בשביל זה משלמים לי." אמר ברוח טובה, והם לחצו
ידיים. "תעדכן אותי. מה קורה? הבנתי שצריך להוריד אותו, אבל
לצלפים פשוט אין גישה."
"משהו כזה." אמר לו ג'וני. הוא הסביר לו את עיקרי הדברים על
המטורף - והרוצח - שהיה בדירה אליה ניסו להיכנס. הוא הסתגר,
מסתבר, באחד החדרים נטולי החלונות של המבנה, ולא זז. כל פעולה
שניסו בחמש השעות האחרונות נכשלה כישלון מוחץ, ובניסיון האחרון
גם נפגע שוטר אחד. החשוד, התברר לטום, פשוט שמע כל דבר - כל
דבר! - שהתרחש מהעבר השני של הקירות ונערך בהתאם. כן, הוא היה
חמוש. "עכשיו, בכל מצב אחר לא היינו מקפיצים אותך ככה ביום
חופשי, סיי, אתה יודע. אבל אנחנו אובדי עצות. כל צעד, רחש,
נשימה עמוקה - אלוהים ישמור - הכל הוא שומע. אני אומר לך,
בנאדם, יש למטורף הזה שמיעה על טבעית או משהו. והוא לא מהסס
לירות בכל מה שנשמע לו חשוד." סיי הנהן, רושם הכל במוחו. "אז
להוריד ולצאת. אל תנסה אפילו לתפוס אותו. המפקד כבר נתן את
האוקיי שלו לדרך הפעולה."

"קיבלתי. בוא נתחיל להתארגן. ג'וני לקח אותו אל המפות של
המבנה, ותדרך אותו בכל מה שהוא צריך לדעת עליו ועל מיקומה של
המטרה. סיי שינן הכל, והיה מוכן להיכנס. "לא." אמר להם. "בלי
אפוד. סיכון גבוה מידי לרעש. סיכון שאני לא יכול לקחת. וכמו
שאני מבין, הוא לא יהסס לירות לי במוח." הם עזבו אותו.
לאחר מספר דקות נוספות, שכללו שיחת מוטיבציה מעניינת מג'וני,
סיי תכנן את כניסתו למבנה.

הוא הלך בדירה, יודע בדיוק איפה נמצא מה, זוכר את השרטוטים
והתיאורים של השוטרים שהיו בפנים. נשללה האפשרות של גלאי
תנועה, ולכן כנראה שמהטרה אכן הייתה מצוידת באוזניים רגישות
מאוד, דבר שלא הלחיץ את סיי יותר מידי. לא יותר מכל משימה
אחרת.

הוא היה שקט, התנועע במהירות ובגמישות, שולט בגופו כחתול האורב
לציפור. שליטה מושלמת. הוא התקדם בקצב אחיד, והגיע קרוב לדלת
שמכניסה אותו לחדר בו הייתה המטרה. הוא היה שקט, והמתין. הוא
הקשיב לקולות שהיו לא היו שם, עד שגמר בליבו שהמטרה נעה בכיוון
הנגדי מהדלת. הוא נתן לעצמו 2 שניות להצצה ועוד 3 שניות לירי.
ושניה אחת לתזוזה.

הוא הגיע לפתח בצעד מהיר ושקט, ראה את המטרה בגבה אליו, והרים
את אקדחו. אצבע על ההדק, כיוון היטב, רוצה לוודא שהירייה הורגת
ולא משאירה את האפשרות שהמטרה תיפול ועדיין תוכל לירות בו.

הוא הצטער שלא הספיק לאכול משהו. הוא הצטער שהבטן שלו קרקרה
בדיוק אז. הוא הצטער שלמטרה הייתה אצבע קלה ויציבה על ההדק.
המחלקה הצטערה שלא ידע שהצליח.