חומות בטון עוטפות את הכל
אין אוויר אין שקט רק חול
הוא מתהלך לו בין השברים
זכוכיות, זיכרונות, מחשבות,
הרבה וקצת ביחד ולבד
מתהלך לו כך בין היום לאתמול
במקום שאף פעם לא יהיה שלו

ואולי יום יבוא, הסיוט יפסק
מסתכל בשעון, הזמן כבר מת
מת גם הכל

ומחר יתעופף שוב פרפר צבעוני
יחייך ויביט בעניו הקרות
קרות מבדידות
קרות כמו המוות
קרות כמו חומות הבטון מסביב

ואותו פרפר מסתורי ישוב גם מחר
וגם ביום שאחרי
והכל ישאר כמו שהיה
רסיסים של אושר
יזרמו בדם השחור של המוות
עד שייעלמו אט אט
ולא ישאירו  שום זכר

מבטו התמים ישוטט בין שברים
יגלה פרצופים זרים מוכרים
והמוות יצוף כמו ענן ערפילי
יכסה את הכל -
גם קרני אור אחרונים

הוא יושב לו שם
בין חומות של בטון
לבדו לבדו
והמוות מציף את הכל
אין אוויר אין שקט רק חול