אני עשיתי בחיים שלי הרבה שטויות ומעשים שנראים בדיעבד
מטומטמים אבל אני לא מצטער כמעט על שום דבר שעשיתי.
זה בגלל שהמנטרה שלי בחיים היא שעדיף להתחרט על משהו שעשיתי
מאשר על משהו שלא עשיתי.
למשל עדיף לקפוץ באנג'י למרות שזה מפחיד ומסוכן מאשר בגיל 60
להצטער שלא קפצתי כי אז אני יהיה מנוון כולי ובקושי אקום
מהמיטה.
או שעדיף להתחיל עם מישהי ולא להירתע כי היא כוסית כי אחרי
שניה יבוא איזה פלוץ מטומטם ויתחיל איתה בהצלחה ואני אלך
הביתה ואדפוק את הראש בקיר בגלל הטמטום שלי.


אבל בכל זאת יש כמה דברים שאני מצטער עליהם.
הדבר הראשון הוא שפעם פגשתי את פנינה רוזנבלום ברחוב.
עכשיו צריך להבין שאני פשוט שונא את המטומטמת הזאת.
היא אמרה משהו מטומטם כרגיל ואני אמרתי לה בציניות שהיא
כל כך חכמה ושהיא צריכה לרוץ לכנסת. היא לא הבינה את הציניות
שבדברים שלי ולקחה אותי ברצינות! בגללי יכול להיות שהטיפשה
הזאת תהיה חברת כנסת מתישהו ותעביר חוקים כמו "כל אזרח חייב
לקנות מוצרי טיפוח בשווי של לפחות 50 שח בחודש" וכו'.

דבר שני שאני מאוד מצטער עליו גם כן הוא שאכלתי את הדבר האדום
המגעיל הזה בארוחת צוהריים לפני חודש במטבח של הצבא.
היה איזה מאכל אדום בלתי מזוהה ואף אחד לא העיז לטעום ממנו,
ואני אמרתי שאני חייב לנסות את זה. הכי הרבה אני אתחרט על כך.
ואני באמת מתחרט. כבר חודש שאני מבלה לפחות שעתיים כל יום
בשרותים.
קראתי כבר את כל סדרת ספרי ג'ינג'י שיש לי בבית ואת כל
הגיליונות
של "לאישה" שאמא שלי שמרה בבית מאז יולי 97 בזמן שאני מבלה
שם.

הדבר האחרון שאני הכי הכי מצטער עליו הוא שאמרתי לבחורה שיצאתי
איתה לפני כמה ימים שאני אוהב אותה. אם יש דבר מטומטם שאני
מצטער עליו זה זה. לקח חשוב לכולם זה בחיים לא להגיד לבחורה
שאתם אוהבים אותה. אפילו אם אתם אוהבים אותה.
אבל אני, אני בכלל לא אהבתי אותה, סתם אמרתי לה את זה.
היינו במסעדה ובין ביס לביס מהסטייק שלי אמרתי לה "אני אוהב
אותך".
לא יודע למה! באמת. אולי בגלל האלכוהול. אולי כי חשבתי שככה
אני יוכל לזיין אותה יותר מהר. לא יודע.
שניה לאחר מכן הבנתי את גודל הטעות וקברתי את הראש שלי בתפריט
כאילו אני לא אמרתי לה משהו חשוב או משהו בכלל.
אבל היא לא נפלה בפח ואמרה לי את שלושת המילים שכל גבר פוחד
לשמוע: "גם אני אוהבת אותך". טוב, 4 מילים.
התפריט נשמט לי מהיד. התחלתי להתבלבל ולא ידעתי איך להגיב.
התחלתי לעשות תנועות משונות עם הידיים והמלצרית חשבה שאני מסמן
לה שאני רוצה את החשבון והביאה אותו.
שילמתי מהר את החשבון ווהסעתי אותה מהר לביתה. עצרתי מתחת
לבניין שלה וחשבתי לעצמי שאני אנסה לפחות להפיק את המרב מהמצב
שאליו נקלעתי. חשבתי שאולי זה בכל זאת יעזור לי להתקרב אליה.
הצעתי שנעלה אליה הביתה אבל היא פלטה משפט שעד עכשיו אני מתקשה
להבינו: "כעת שאמרנו את המילים פתחנו שער לעולם חדש של יחסים
בינינו, יחסים שלא מתבססים על משיכה גופנית גרידא". התאפקתי לא
לתת לה סטירה, הורדתי אותה מהמכונית ונסעתי מהר הביתה.
עליתי הביתה, לקחתי את הטלפון, חייגתי אליה, וכשהיא ענתה
אמרתי לה שאנחנו נפרדים ושהיא מטומטמת אם היא חושבת שנמשיך
להיפגש וקיללתי אותה עוד איזה דקה ברציפות למרות שנראה לי שהיא
ניתקה באמצע.

אם יש דבר אחד שאני לא מצטער עליו זה השיחה הזאת.