לקח לי זמן רב לחזור לכאן. לא הבטחתי שאהיה איתך כל יום, הרי
לא אוכל לעמוד בכך לאורך זמן. אבל לא יכולתי לאכזב. היה זה יום
ארוך, במהלכו לא יכולתי שלא להרהר גם בצבעים אחרים. לא קל
להתמקד בצבע אחד ועוד בבן דודו החם והנוגה של הצבע האדום, הצבע
בורדו. קשה להסתובב, שעה אחר שעה, כשהכל סביב צבוע בורדו. צייר
חכם לימד אותי פעם, שבכל ציור רצוי שיהיה צבע דומיננטי, צבע
שולט. אותו צייר זקן בחר שלא לספר לי על הקושי שבהתייצבות מול
אותו צבע דומיננטי, יום אחר יום, עד השלמת הציור. כנראה ידע,
שיהיה עליי להתמודד עם החוויה בעצמי.
עצה אחרת שקיבלתי היתה שאת הצבע השולט רצוי לשבור במעט, ממש
מעט, צבע נגדי. במקרה שלנו הצבע הנגדי לבורדו הוא טורקיז. רק
המחשבה על טורקיז גורמת לי לחייך בהקלה.
גם הפעם הצליח חוויאר לשכנע את פרדו וכעבור שעה קלה דהרו כל
השישה על הטנדר של טדי לעבר החווה של גרקו. "בחייאת, טדי
תזהר... יותר לאט...!", צעק בניו, בעודו דופק על גג תא הנהג
ביד אחת, ובידו השנייה ניסה לשפר את אחיזתו בארגז. הטנדר ירד
מכביש האספלט ודהר בדרך הכורכר הסובבת את החווה. השעה היתה שעת
אחר-הצהריים והפועלים כבר עזבו את בית האריזה שניצב בקצה
הדרומי של המטעים. פרדו הטלטל במרכז תא הנהג לצידם של טדי
וחוויאר.
פרדו השקיף על ערוץ הנחל, שהתפתל לצד הדרך. המים זרמו בקצב
איטי וצבעו בכחול-ירקרק את גבולה הדרומי של החווה. הנוף הרגיע
אותו ומחשבותיו נדדו למרחק. בינתיים, טדי וחוויאר חזרו וסיכמו
את פרטי התוכנית. התוכנית היא לחנות לצד הנחל, סמוך ככל האפשר
לבית האריזה, לחצות את הנחל ולטפס על צלע הגבעה. משם תכננו
להתגנב לבית האריזה ולסחוב ארגזי פרי חזרה לטנדר. שישה ארגזים
לכל היותר, אותם ימכרו בעבור מעט כסף שיאפשר להם לחגוג בבאר של
נורגה בערב שבת.
הטנדר עצר בבלימה והנערים קפצו ממנו בזה אחר זה. "אני אישאר
לשמור", הציע טדי. "לשמור על מה בדיוק?", שאל חוויאר. "לשמור
על הטנדר. אני אהיה מוכן לנסיעה", השיב טדי ברצינות. חוויאר
צחק, "יא פחדן, ראית יותר מדי סרטים. אנחנו לא שודדים בנק ואני
לא סוחב ארגז בשבילך. מי שלא בא, לא משתתף". טדי היה אמיץ כל
עוד אחז בהגה בביטחה בטנדר.
חוויאר החל לצעוד לעבר הגבעה, הנערים אחריו, ופרדו השתרך לאיטו
מאחור. הם חצו את הנחל וטיפסו על צלע הגבעה. החלק המסוכן ביותר
היה המעבר בשדה הפתוח שבין קצה הגבעה לבית האריזה. חוויאר
התכופף והציץ. "השטח פנוי. בואו אחריי!", קרא לעברם.
פרדו צעד אחרון. הוא חשב שיהנה, אבל מהרגע שהחל לצעוד-
מחשבותיו הכבידו עליו. כל שיכל לדמיין כעת היו פניה המאוכזבות
של אמו, כשתשמע על כשלונו בבחינה. הוא התקדם במרחק מה משאר
הנערים כשמבטו נעוץ באדמה.
צרחה נוראית ניתקה אותו ממחשבותיו. חמשת הנערים, שכבר כמעט
הגיעו עד בית האריזה, שבו על עקבותיהם בריצה פראית. פרדו הביט
במחזה כמהופנט. הנערים רצו במהירות עצומה ואחריהם דהרה מפלצת.
זה לא היה פר רגיל, זו היתה מפלצת ענקית המימדים, שדהרה
בעקבותם כקטר רכבת, שאיבד את המעצורים. פרדו איבד את התחושה
ברגליו ופיו נפער בתדהמה. טדי חלף על פניו בתאוצה אדירה, מותיר
מאחוריו מערבולות אוויר. אחריו חלפו, אדומים מן המאמץ, בניו,
קרל וריקו.
למרות שחוויאר היה הקרוב מביניהם, הוא כלל לא הבחין בפר.
מחשבתו של חוויאר התבסמה בשיכר התפוחים, שתכנן לשתות למחרת.
הוא כבר שמע את המנגינה העליזה של הבאר ודמיין את רוזטה אדומת
השיער. הוא לא ראה את המפלצת עד שזו החלה לדהור. מאוחר מכדי
לברוח.
כמו טיל מונחה הפר ננעל על דמותו של חוויאר והסתער לעברו.
חוויאר זינק והתגלגל. הפר חלף כמטר ממנו, נבלם והסתובב. פרדו
הביט במחזה קפוא על מקומו, כניצב מלח. הוא לא היה מסוגל לזוז.
משהו במחשבתו קפא, כאילו עבר למימד זמן אחר. כל שנייה התארכה
והתמתחה לכדי דקה. הכל נע סביבו באיטיות, תמונה אחר תמונה.
חוויאר רץ לאט. הפר מפספס ובולם. חוויאר רץ לכיוון הנגדי. הפר
רוקע באדמה ושוב דוהר. גם הפעם חוויאר חומק מראשו של הפר
ומתגלגל על האדמה. פרדו הופתע לגלות, שאינו פוחד. הוא כבר חש
בפחד בעבר. הפעם כל שחש היה תמהון גדול. הוא לא הבין מדוע הפר
רודף בכזו חימה אחרי חוויאר.
המכה לא אחרה לבוא. בסיבוב הרביעי לא הצליח חוויאר לחמוק
מנגיחתו של הפר. חוויאר התעייף והפר נגח עם קרניו בגבו של
חוויאר. קרן אחת ננעצה בשכמו, ומעוצמת המכה הועף הצידה כבובת
סמרטוטים. הפר התרחק, נבלם, הסתובב והחל רוקע בפרסותיו, אוזר
כוחות להתקפה הבאה.
התמונה של חוויאר מועף באוויר כמו שיחררה את הבלם והחזירה את
פרדו באיווחה אחת למציאות. הוא חייב לעזור לחוויאר. פרדו רץ
לעבר חוויאר ורכן לעברו. חוויאר עדיין נשם. פצע גדול שותת דם
נפער בכתפו הימנית. פרדו הסיר את חולצתו, הצמידה לפצע ולחץ. רק
אז נזכר במפלצת, סובב את ראשו בחשש וגילה שהפר עדיין ניצב
במרחק קצר משניהם, רוקע ונושף. פרדו סובב את חוויאר על גבו.
"תלחץ על הגב לעצור את שטף הדם, אני חייב להרחיק מפה את החיה",
אמר והתרומם. חוויאר חרחר משפט לא ברור בתגובה.
פרדו החל לרוץ מבלי להביט לאחור. לאחר מספר מטרים הסתובב,
ולהפתעתו גילה שהפר לא זז ממקומו. הפר נראה מבולבל. פרדו החל
להניף את ידיו ולצרוח בקולי קולות. הפר הסתובב לעברו. פרדו
הרים אבן גדולה והשליכה לעבר הפר. האבן פגעה תחילה באדמה ומשם
קפצה ופגעה ברגלו של הפר. הפר החל לדהור. בפעם הראשונה הצליח
פרדו לחמוק ממכה ישירה. הפר נבלם והסתובב. פרדו רץ לכיוון
הנגדי, הפר בעקבותיו. גם בפעם השנייה, פרדו הצליח לזנק הצידה.
פרדו קם וניער מעליו את האבק. הוא ידע שלא יוכל להמשיך כך זמן
רב וקיווה שהפר יאבד עניין. הפר מצידו רק הלך ונעשה כועס וזועף
יותר. אם בהתחלה עצר, השתהה על מנת לרקוע בפרסותיו ורק אז
הסתער, הרי שכעת שב והסתער פעם אחר פעם. פרדו הצליח להתחמק
בפעם השמינית. במהלך הקפיצה עיקם את קרסולו ועתה, כשניצב מחדש
על רגליו, חש בכאב חד מהדהד בגופו. פרדו ידע, שזה הסוף. הוא
הפסיד. הפר ניצח.
הפר נשף נשיפה אכזרית והחל דוהר לעבר פרדו. פרדו עצם את
עיניו.
קול רעם נשמע באוויר. במקום המכה האדירה לה ציפה, חש פרדו
בחבטה רכה של נוזל חם. הנוזל ניגר על גופו ועל פניו. הוא ניסה
לפקוח עיניים, אך הנוזל מילא את ארובות עיניו. הוא נגב את
עיניו בשרוול ולאט ניסה לפקחן. צבע בורדו שטף את העולם. המפלצת
שכבה לפניו. פניה מרותשים, מחוררים בעשרות חורים קטנים, צבועים
בבורדו.
יד הונחה על כתפו. "אם הייתי מאחר בדקה. דקה אחת. דקה אחת
והיית יוצא למסע בעולם אחר. זהו יום המזל שלך", קול גברי עמוק
נשמע מאחוריו. פרדו שכח את קרסולו הנקוע וניסה להסתובב. נסיון
שהוביל לזעקת כאב. גרקו סייע לפרדו להתיישב, "אל תזוז מפה
מטאדור קטן. אני הולך לקרוא לעזרה. אל תזוז."
המשך יבוא |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.