זה לא שיש לשיר משמעות, זה שבנאדם שומע את השיר ועושה את
החיבורים בעצמו ואח"כ טוען שזה שיר עמוק מאוד שמדבר על גדילה
והתפתחות, כשמאוד יכול להיות שכותב השיר דיבר בכלל על גידול
מלפפונים, אבל כל אחד בוחר את מה שמתאים לו.
זה מתחיל בכמה מטאפורות אקראיות ואז מישהו מת וישר השיר נהפך
לאיזשהו סמל של חיים נצחיים ואו פרידה מהנפטר או מה שמתאים
יותר.
כל בנאדם חושב שהוא מבין הכל ומחפש את כל קיצורי הדרך, להספיק
מקסימום במינימום עבודה, אפילו אם זה כולל לדרוך על אחרים, אבל
זה לא מידע חדש. המוסריות דוהה מן העולם.
פעם סרטים דוקומנטריים דיברו על העבר, היום הם מדברים על
ההווה, לפני שגם הוא יהרס ונצטרך להרכיב את הפאזל מתוך
ההריסות.

אנשים לא מאלתרים כי הם יודעים שהכל כבר נעשה. יש איזשהו פתרון
מוכן איפשהו. קדימה, תפתח את גוגל, תנסה את אותו חיפוש בעשר
דרכים שונות. התשובה נמצאת אי שם, רק צריך לדעת למצוא אותה.
ניסויים הם כבר ממזמן רק במעבדות ואף אחד לא יטרח ללמוד משהו
אם זה לא מקדם אותו צעד אחד קדימה לכיוון כלשהו. ידע כללי זה
מושג שכבר נעלם מהעולם, ותוכניות טריוויה מתחילות לדעוך כי יש
דרכים פחות מסובכות להתעשר מהר בטלוויזיה שלא כוללות ידע.
הפסקנו ללמד את הילדים שלנו כמויות ידע בלתי נדלות, אבל שכחנו
ללמד אותם לחשוב בעצמם. באמריקה הם גם משמינים.

אנחנו מנסים ללמד את הילדים שלנו לכבד ולהתייחס יפה לכולם, אבל
שכחנו שהם צריכים גם לכבד את עצמם. אנחנו בונים את הכבוד לזולת
על היסוד הלא קיים של כבוד עצמי. בן אדם מפסיק להבין מה קורה
מסביבו, הוא פשוט עושה מה שכולם עושים.

אין מקום בחדר שלי לכל זה.