היא בטח יורדת עכשיו למישהו אחר. זהו משפט הפתיחה בניסיון
הבכורה שלי לכתוב משהו. נשבעתי לעצמי שאני לא אסנן, שאני פשוט
אוציא את זה חי, אמיתי כמו שזה בועט לי בפנים. אז הנה זה, ישר
לפרצוף - היא בטח יורדת עכשיו למישהו אחר. אחרי שנתיים וחצי של
קשר, ציפיתי שטעם הלוואי יהיה מעט שונה, חשבתי שיישארו לי
רגשות, געגועים מרים, מחשבות נוסטלגיות, וזה לא שלא, יש לי
הרבה מכל אלה, אבל בכל פעם שאני חושב עליה, אני מקבל תמונה
מהיבט על, שלה רוכנת על ארבע מול גוף גברי ושעיר. היא תיתן לו
את החיוך הזה, שיבהיר לו שהיא עושה את זה מרצונה המלא, מתוך
חשק, תשוקה, מתוך סערת יצרים. והוא ירגיש כמו מלך העולם. זה
כבר מזמן לא קשור לאקט עצמו, זה לא מקור ההנאה. מקור ההנאה הוא
האגו הגברי שמקבל בוסט של מורפיום ישר לוריד. ככה זה אצל
כולנו.
המחשבה הזאת הופכת את כל קונספט הפרידה, שאמור להיות מלנכולי
אפור-סתווי, מדולל ברגשות עריגה ומחשבות או בדניות למשהו מאוד
מלוכלך ותכלס. זה דוחה אותי. הלוואי שזה לא היה ככה, אבל זה מה
שאני מרגיש - חי, בועט. המוח האחורי שלי, הפרמטיבי, הלא מחושב,
מציף את גופי בהורמוני עוררות מינית והמון הדרנלין, ולא ברחמים
עצמיים.
חשבתי שאהבתי אותה. באמת אהבתי אותה. היא הייתה האדם הכי קרוב
לי. אז למה לעזאזל זה הדבר שהכי מטריד אותי כעת? אולי זה משום
שהפרידה הייתה כל כך טובה ובוגרת, רציתי לכאוב, רציתי תקופת
משבר, אבל לא קיבלתי כזאת. אולי אני מחפש בעצמי משהו סנסציוני?
משהו שירטיט אותי, שיקשה מעט את התנתקות חייה מחיי... אני
מבולבל.
אולי זאת היא? אמנם היא בהחלט הקשר המשמעותי היחיד שהיה לי עד
היום, אך היא בלי ספק האדם הכי יצרי שפגשתי מעודי. בזמן הקשר,
היצריות שלה, הספונטניות והאימפולסיביות המינית היו מעוררים
ומרעננים. אותה התנהגות פראית חייתית, הפכה אותי מילד ביישן
שיודע אך מתכחש למיניות ותאווה, לאדם עם צרכים מאוד נוקשים.
ובאותו רגע כשנפתח מולי עולם של מיניות ופתיחות גופנית, כבר אז
עמוק בפנים, ללא ידעתי, נפתחה לי חזית חדשה של חרדה. יש משהו
באהבה גופנית שהעניק לי הרגשת ייחודיות, כשהיא הייתה איתי,
והעניקה את כל גופה לי בכזאת תאווה, בכזאת פראיות, שאפילו
הרתיעה אותי בהתחלה, הרגשתי כאילו מה שקורה בינינו הוא אמיתי.
חשבתי שהמין הוא המראה של הקשר, והיא השקיעה את כל כולה למין,
אז הקשר הזה חייב להיות מיוחד. כשהיא נתנה את כולה לי, היה
ברור לי שזה השיא, היא לא תתמסר ככה לאף אחד, היא לא תרד שוב
לאף אחד לעולם - זה רק בינינו.
אני מתעב גברים. והפרידה הזאת הפכה אותי הנחיתה אותי ארצה,
"תפסיק להתנשא אידיוט, תראה על מה אתה חושב". אני אחד מהם. אני
מהסוג הרע והקנאי, שכבל את בת זוגתו בכבלים של שייכות מינית.
אני לא כזה. אני לא מבין איך הגעתי למצב הזה, החזון של קשר
אצלי היה תמיד משהו מאוד רצוני, לא מחייב, מאוד פתוח. השקעתי
כל כך מעט מחשבה למיניות ולהשלכותיה.
אני אתגבר. אולי אני צריך לרדת למישהו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.