אין יותר מה להגיד,
אין יותר מה לעשות
וכל שבינתיים עושה פה
יושבת בלילה לבכות,
כותבת, פולטת הרגש,
מילים מתחבאות בדמעות,
ורק כשאתה כבר הלכת
הלב הוא בודד לי מאוד
אז סליחה כבר אמרתי
כואב לי לראות,
ורוצה כבר לשמוע קולך
ממתיק התחושות בלילות הקרים,
לא מספיק הערכתי אותך,
ורק כשעכשיו, פתאום כה בודד לי
כבר אין משמעות לדמעות
כי עם מי מתנחמים ואת מי משמחים,
ואיך ממשיכים לחיות,
הלוואי שלרגע היית חוזר
הייתי גונבת דקות,
כי אתה כבר הלכת,
לקחת הקסם
וכל שנשאר לי - לחיות,
רוצה שתדע, שונאת את עצמי,
לא צעקתי לך: "תשאר"
כי רק ברגעים כאלה ממש מרגישה איך ליבי כה חסר.