בליטוף המשי את קימור ירכייך
מתרחב אבי עורקיי,
כנהר בשיא האביב, בהפשרת השלגים,
נשימתך הכבדה הולמת באוזניי
ועיניי אינן יכולות לשבוע מחמוקייך,
אל מורד הבטן, הטבור הרוטט
חיבור קווי המפשעה המזמינים
אל הפס המטריף הזה
המצטייר כאי תשוקה
בתוך גן העדן של עורך
פס ערוותך המשורטט ביד אמן,
ובצרוב עיניי את תאוותך
דומה שתופחת היא קלות
בתנועות נשימה עולה ויורדת,
שפתותייך מתפשקות קמעה,
נוצצות, רטובות, מזמינות
מנערות את ראשי ההמום
ממחזה מושלם של תאווה,
אחיזת ידך בזכרותי
דמתה למכת חשמל
חיכוך כובעי בשפתותייך
דמה לזרם מתמשך
וזכרותי פרצה לתוכך,
העולם התמקד כולו בחיבור הבשרים,
בחיכוך מושלם, הידוק רגליים סוחט
זיעה טעימה בחבוט הגוף המאוחד
את כל העולם סביבו
פיצוצים עזים, סימוא עיניים
צעקה בלתי נשלטת
ועוד אחת
ועוד אחת
עיניי נפקחו לאור חיוכך
אהבתי, תאוותי,
אישה...
ד. בר
|
