זהו היה היום האחרון בשנה, כמעט כולם כבר הלכו לביתיהם, לשתות
משהו, ביום חם שכזה.
אך אני נשארתי לי לבד, בודד, עצוב, בשבש הנוראה אשר שטפה את
כולם...
ביום כזה, שלא היה לי אפילו טיפת מים אחת, אני נשארתי בודד
ועצוב בחצר בית הספר.
ישבתי על רצפה לוהטת ורותחת מהחום ששרר באוויר, והרגשתי כאילו
אני עומד להתפוצץ ממש!
זהו היה יום קשה מאוד מבחינתי.
נשארתי בחצר בית הספר המון זמן, אולי אפילו כמה שעות! עד
שהבנתי, שאני צריך ללכת מפה, ולא, אני אשאר בחצר לנצח, מפני
שהבית ספר נסגר שנה הבאה, ואז כבר לא תהיה דרך חזרה.  
כאשר כל הילדים יהנו בחופש, ורק אני, לבד, אשאר בחצר בחום
הנורא שבקיץ...
ואז רצתי משם במהירות, מהמחשבה הנוראה, להיכלא בתוך החצר לנצח,
כמו שאף אחד לא היה רוצה...