|
אם רק היית רואה
את מי שאני באמת
את מי שבפנים
חוששת, מתחבאת
אם רק היית רואה
את האני האמיתית
הכל היית מבין
היית רואה אישית
אבל להתקרב אסור
החשש רק גדל
הפחד מסתכל
החושך מתסכל
אתה לא רוצה לראות
ואני כבר לא רוצה להראות
אין אתה שווה טירחה עמוקה שכזאת
האור לא מוותר
ממשיך להסתתר
ואת הדרך לא רואים
כל הרמזים סותרים
החיים ממשיכים
האנשים הולכים
הדממה גדלה
והרגש מתחזק
הכל נראה כשורה לעין
אך הלב מבין אחרת
ואיך זה להיות שמחה
אני כבר לא זוכרת. |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.