לי ומי נפגשות ברחוב אחרי שלא התראו 3 שנים

לי: היי
מי: היי
לי:היי... חלפו שנים.
מי: יותר...
לי: התגעגעתי...
מי: גם אני... חסרת לי...
לי:הרבה לספר...
מי: המון...
לי: יותר מדי... מתי אני יספיק?
מי: יש לי את כל היום.
לי: גם לי.
מי: טוב.

(שקט)

לי: אז מה חדש?
מי: יותר מדי. ואת?
לי: כנ"ל. יותר מדי.

(שקט)

מי: עכשיו השתחררתי מבית חולים.
לי: מה נשבר?
מי: הנפש... ניסיתי להתאבד אז אושפזתי.
לי: למה?
מי: אושפזתי? כי ניסיתי להתאבד.
לי: לא, למה ניסית להתאבד?
מי: כי קשה.
לי: לכולם קשה. אף אחד לא מרוצה מהחיים שלו. (פאוזה) לא ככה?
מי: יתכן. ומה איתך?
לי: הכל טוב, תודה.
מי: את לא ניסית להתאבד?
לי: ניסיתי. לא יצא.
מי: איך?
לי: ורידים.
מי: הדרך הכי גרועה והכי מטומטמת שהמציאו. כדורים זה טוב. בלי
כאב, בלי להרגיש. רק אם תופסים אותך אז זה בעייה. דוחפים לך
צינור לגרון, לבטן ולוחצים. גועל נפש. בעייה.
לי: איך את עשית את זה?
מי: אקדח.
לי: אז איך פספסת?
מי: תפסו אותי עם האקדח בפה, לפני שהספקתי ללחוץ על ההדק.
לי: באסה.
מי: אני יודעת, אבל מה לעשות... אנשים פשוט לא מבינים.
לי: אין לך מושג עד כמה...

(פאוזה)

מי: היה טוב לראות אותך... שנים עברו...
לי: בהחלט.
מי: אז בהצלחה בנסיון הבא.
לי: כנ"ל. אז יאלה, להתראות מאמי.
מי: ביי, מותק.