ילדה קטנה שכבה במיטתה וקולה הקטן יצא אל הסלון. "ספר לי
סיפור, אבא!" היא דרשה, והאב מיהר אל ביתו הקטנה, התיישב לצד
מיטתה וגירד בפדחתו. "ספר, אבא, על נסיכות ודרקונים וילדות
קטנות ואמיצות", ביקשה, "ועל פיות ו...". האב נבר במעמקי מוחו
אחרי בדל סיפור שנותר שם מהימים בהם היה אב טרי ונרגש ומספר
סיפורים ממולח. "היה היתה פעם ילדה", התחיל, והילדה כבר מתחה
את אזניה וקירבה את ראשה אל אביה, שלא תפספס אף פרט בתיאור
אותה ילדה שתמיד דמתה לה דימיון מפליא. "...וכך הלכה היא ביער
שעות ארוכות..." זרמו המילים מפיו כמו פזמון מוכר. הרי התוכן
לא חשוב. "...ואז מלכת הפיות..." המשיך, נקלע למערבולת של
סיפורי ילדות ששמע מחדרה של אחותו כשהיה הוא כמעט בגילה של
אותה קטנה ששוכבת לידו עכשיו. הוא היה מאמץ את אזניו ומצמידן
לקיר המשותף כדי לשמוע בדלי מילים מאותם סיפורים מופלאים
שסופרו תמיד לאחותו, בעוד לו נותר לשמוע על תלאות המפעל מפי
אביו, מתישהו בארוחת הערב. "והילדה, כתר נוצץ לראשה, החלה
מדלגת בשביל היהלומים המוביל מיער הפיות...." הוא התבונן
בילדתו שהביטה בו בעיניים גדולות ומעריצות, מתפנקת על מעללי
אותה ילדת פלא שפוגשת בשדונים ונסיכים, וחשב לעצמו שהנה גם היא
תקבל משהו מילדותו שלו, "ואז היא מתה".