בוקר, ילדת זכוכיות התעוררי
ואת הטל מפרחי הזהב נערי
קומי וראי שציפורי השיר מכאן נודדות
וממך הן נפרדות.
בארמון הבדולח לך יש הכל
אנא ספרי לי איך הוא, הירח הכחול
שתלוי מעל לכל
והאיילים שסביב ארמונך מקפצים
ולשובך תמיד מחכים
אך את ילדת זכוכיות, ילדת חלומות-
יושבת על ברכת הקרח הנוצצת והקפואה.
ואם בה מסתכלים, רואים ילדה בודדה
שבעינה דמעה, בוכה ומחכה-
לאותו ילד להבות שלא מחזיר לה אהבה
ולי, שאין לי ירח כחול
לא ארמון בדולח גדול
לא איילים ולא ציפורים-
לי יש יותר מלעשיר שבעשירים
כי לי יש אהבה.
שגם כל הכסף בעולם לא יוכל לקנותה
ואת שם בתוך ארמונך נבלעת
כאילו שמעולמך את בורחת ובלב צורחת.
אל תחפשי ילד להבות אלא ילד חלומות
שירצה לגרום לך לצחוק לחיות ולהנות
וכאשר את צחוקך, בעל קול הפעמונים הוא ישמע
הוא יגיד שהוא הכי נפלא.
אז ילדת חלומות- ילדת זכוכיות.
זהו הזמן לחיות את החלום-
כי ילד הזכוכיות ואהבתו, שלך מהיום!
בבקשה ילדת זכוכיות-ילדת חלומות.
זכרי אותי ומדברי תלמדי.
שבשביל שלב האזמרגד הקטן שלך לא ישבר-
תבחרי בילד הזכוכיות שגם הוא ילד אהבות!
ולא בילד הלהבות שהוא ממך כה אחר.
ואת חייך רק ימרר!