המסדר.
עמוד נוח עמוד חופשי.
כמה היא יפה כשהיא עומדת נוח, עומדת חופשי. שערה זהב, גולש
בדיוק בנתיבים שראשה מכוון אותו. ארוך, גלי, גולש מעטה, מאחורי
אוזניה, חושף את צווארה. אלוהים, צוואר של ברבור. צוואר חלק,
מתמשך, רך למראה, מפתה כמו משי. אני מרגיש את החום מטפס לאט
במעלה גופי. והעיניים, לטבוע בתוכן. לטבוע, אך לא לרצות לצוף.
לידן הים תפל, חסר משמעות. להשתחרר מהכישוף של ענייה
האינסופיות, ולהיתקל בשפתיה המתוקות. עבות די הצורך, רכות עד
כדי להטריף אותך. אני מאבד את תחושת הזמן בתוך האדום המפתה,
נשרף בלהבה. אש.
עמוד דום.
והיא חושפת את החזה. ממנו מתפתל גופה מעטה. סימטרי לחלוטין.
הקימורים מושלמים. אגן מושלם. פיסול אומנותי. ברוכים הבאים
לסדנת האומנות של אלוהים. קבלו את יצירת המופת לשנה הנוכחית.
והאחוריים...
אחורה פנה!
מלאכת הפיתוי. ירכיה משלימים בצורה טבעית אחוריים מוצקים, אותם
זוקפי הגב שלה זורקים החוצה, קוראים אלי. החום בגופי יורד מטה,
מאיים לעורר יצרים.
ומעל עיצובה העגלגל נפרש גבה בהדרגה, מצייר את דרכו אל ידיה
העדינות, והן מושכות אותך חזרה מטה. ומשם שוב למעלה, ואתה
מסתחרר... מאבד שליטה, מאבד שפיות, נחנק... תגיד את זה, תן
פקודה... תתאפס
אחורה פנה!
פניה מרגיעות אותי בשנית. כמה היא יפה כשהיא עומדת דום. פסל
בתוך תמונה. תמונה בתוך מסגרת. מסגרת בתוך מערכת. ואני הבורג
במערכת, שיכול להגיד לה מה לעשות. לאן להסתובב. איך לעמוד. מתי
ואיפה, במשך רבע שעה. אבל עדיין מרגיש חולשה.
אני הרס"ר! את הפקודות שאני יורק, אתם תספגו!
היא כל כך יפה. ובמסדר היא שייכת לי.
אני... את ההוראות שאני מחלק אתם תבצעו!
כל כך חלש, והיא אשמה.