שערה באף.
בגלגול הקודם הייתי מלפפון. חוויה די משעממת אם תשאלו אותי.
שבוע שכבתי כמו מסכן בסופר, רק מחכה שמישהו יחטוף אותי מהדוכן.
חוץ מזה, אני שונא ירוק, זה צבע שמזכיר לי ערבים. בדיוק כשנמאס
לי לשכב על הדוכן, וכמעט נרקבתי כולי, חטפה אותי אישה נחמדה
מהדוכן. כמה שעות לאחר מכן היא קצצה אותי טוב טוב, והתגלגלתי
לתוך גויאבה. אני כבר הבנתי איך זה הולך. בהתחלה אתה מתחיל
בתור בן אדם, תינוק מתוק ומקסים, ומשם אתה מתגלגל למטה בסולם
האבולוציוני. כמו למשל אז, כשנולדתי קופיף קטן וחמוד. ניסיתי
לדבר, לצעוק עליהם, שאני בכלל נער שנדרס על ידי סמי טריילר,
ופתאום נהיה קוף! ניסיתי לדבר, אבל כל מה שיצא היה מלמולים
חסרי הגיון. לאט לאט השלמתי עם המצב, וגיליתי כמה טעים לאכול
בננות. דבר שביאס אותי מאוחר יותר, כשנהיתי אחת. ככל שהתדרדרתי
בסולם, גיליתי שיותר קשה לחיות. בתור כלב התייחסו אלי הכי יפה,
אבל האוכל היה די גועלי, וכל הזמן גירד לי כל הגוף. לאחר
שנדרסתי שוב על ידי סמי טריילר, קפצתי לתור גור חתולים, וזה
היה די מייאש לקפוץ חזרה לאותו גוף תשע פעמים.
זה די אכזרי. אתה מתחיל בתור ישות שמסוגלת ללמוד הכול, וגומר
בתור אחת שלא מסוגלת להראות את זה. למשל כשהייתי בצל, נורא
ריחמתי על הילד שבכה בגללי, רציתי לנחם אותו, אבל פתאום
התעוררתי שוב, וכבר נהייתי כרובית. די נמאס לי מכל הירקות
האלה, אז החלטתי להתעלם, ופשוט ליהנות מהחיים.
כרגע אני שערה בתוך האף שלה. אם היא הייתה יודעת איזה צרוף
מקרים אסטרונומי הביא אותי לתוך האף שלה היא הייתה מתגלגלת
מצחוק. תמיד הצחיק אותה אירועים מקריים.
בהתחלה היה לי ממש טוב עם זה. כל פעם מריחים משהו חדש. וכשאתה
שערה בתוך האף, אתה חווה את הריח ברמות מטורפות. זה ממש אפף
אותי ברכות, אפילו אם לפעמים הייתי צריך להריח את הכלב המסריח
שלה.
אחרי כמה זמן, זה נהיה לי ממש כואב לראות אותה מנשקת אחרים,
ועוד מתוך האף שלה, חשוך אבל רואים הכול... מעניין אם היא בכלל
זוכרת שלפני עשר שנים היא אהבה אותי.
כזו שרמוטה. עדיף כבר להיות כלב.