את כמו ים
את אוקיינוס את כמו ים
שוקעת בעצמך ובך שוקעים כולם
מיום ליום את משתנה, מעונה לעונה
את תמיד אותו דבר
משנה לשנה

כיצד אוכל להכירך?
ואת שבעומקך ישכון?  
שמש הרי אין במצולתך
לא יובילני גם כוכב צפון
היכן שדיונוני ענק גרים
כריש אכזר שוחה
ודגי נפשך שם זוהרים
ולויתן בוכה

יושבת על חופך כשסערה גוועת
קרב הרגע, שוב אעלה אל הסיפון
האם אוכל לבטוח בך כעת כשאת רוגעת?
האם בשלוותך חבוי טייפון?

ממעלה שחף אזהרה צורח:
רבים טבעו בה, הוא אומר, ואיש לא שב
אך הצדפים בחוף מצלצלים ומספרים לי
על אוצרות פנינים, ומטמוני זהב

חוזרת אל תוכך, בפיתיון נשכתי
אל ריח מלח, קול התורן החורק
יודעת כבר אבדתי ונשכחתי
נסחפת אל האופק הבוהק