ג. גייט / הלוויה |
יבוא היום בו נלבש שחורים
אתה עם מזוודה תחייך חיוך אחרון לפני הפרידה.
עשרות ורדים יונחו על ארון האהבה,
ואני אדבר קצת ליד דוכן הנפרדים
אומר שהיא תהיה חסרה לי,
האהבה הזו שלנו,
המוזרה שנולדה לי ולך
ילדה קטנה, קצת צרודה ובוכה.
אהבה מתוקה עם צמות שחורות,
כה תמימה ויפה.
אני אזיל דמעה בהלווייתה,
נעלה זכרונות
בטוח שאשב שבעה... אולי חודשים או שנים.
אביט בתמונת האהבה שנקברה בינקותה,
ונהרגה טרם פרחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|