הטלוויזיה דולקת והגשם דופק על החלון. הטיפות זולגות כמו דמעות
על השמשה. קולו של קריין הטלוויזיה נכנס לטונים דרמטיים בעוד
הוא מתאר את פרטיו של האסון. הגשם זורם בחזקה ודופק על החלון,
עיניו של עזרה בוהות בהפנוט על המרקע. ידו של עזרה עוברת
בעדינות על הפרווה של צדוק ומפזרת פשפשים מבוהלים אל מחבואם.
צדוק שוכב על גבו ועיניו בוהות על התקרה, ורק ביטנו זזה עם כל
מגע מלטף של עזרה. קול של רשרוש מפתחות נשמע ברקע, ורותי נכנסת
הביתה כולה רטובה מהגשם שבחוץ. רותי לא הקשיבה לחזאי שאמר שירד
היום גשם ולכן לא לקחה מטריה וברגעים אלה מוחה עסוק בלקלל את
העננים שהחליטו להציק דווקא לה היום. עזרה מפנה אליה את מבטו
ושולח חיוך זעיר. רותי מחזירה לו חיוך אדיש ומבט נגעל בבטנו של
צדוק. עזרה נותן מבט נוסף  בבגדיה הרטובים ושערה הפזור.
לראשונה הוא רואה אותה פגיעה ושברירית. היא רועדת מקור בעוד
טיפות קטנות של מים מפלסות את דרכם דרך הגרביונים אל תוך
נעליה. עזרה שולח לה חיוך נוסף. "יום קשה?"  הוא שואל "איך
ידעת?" היא עונה, "ניחשתי, הדלקתי את החימום במקלחת את מוזמנת
להיכנס" .
רותי שמה את התיק במטבח וצועדת לכיוון המקלחת. היא מורידה את
הבגדים ומסובבת את הברז. פרץ של מים קרים פורצים על גופה, היא
נסוגה לאחור ומסובבת את הברז של המים החמים. רותי מזיזה את
בגדיה הלחים שלא יירטבו מהזרם, נכנסת למקלחת וסוגרת את
הווילון. עזרה מזיז את השיער מעיניו של צדוק ומקשיב למים
זולגים על גופה של רותי.
לאחר 5 דקות היא יוצאת בחלוק רחצה לבן ומסרקת את שערה. עזרה
מפנה לכיוונה את מבטו. רותי לוקחת סיגריה ומצית מהשידה, היא
לוקחת סיגריה ממרכז החפיסה אל פיה ומדליקה אותה. היא תוקעת מבט
בצדוק , הוא ממשיך להביט על התקרה בעוד עזרה מלטף את סנטרו.
רותי מסתכלת בכלב הזקן מוכה הפרעושים ובחילה עולה בגרונה. עזרה
מחליף את חיוכו למבט מבוהל. "עוד לא הלכת להרדים אותו" היא
אומרת. עזרה מסתכל על רותי בעצב "את יודעת שאני לא יכול לעשות
את זה". "אבל מותק כבר דיברנו על זה אתה יודע שזה לטובתו"
."למות זה לטובתו?" רותי תוקעת מבט מעוצבן בעזרה "אתה רוצה את
הכלב הזה בחיים רק בשבילך. לא איכפת לך מהסבל שהוא עובר. תיראה
אותו.. יושב כמו מפית על הברכיים שלך . הוא בקושי אוכל בקושי
שותה רק מגדל פשפשים כול היום. אתה באמת חושב שהוא רוצה לחיות
ככה."
עזרה מסתכל על צדוק בעצב ומלטף את ראשו, היד שלו רועדת בעוד
צדוק מפנה אליו את מבטו ומשמיע יבבה חרישית. עזרה מפנה את מבטו
לרותי
"נדבר מחר". רותי קמה והלכה למיטה. לאחר חצי שעה עזרה סוגר את
הטלוויזיה והולך לצחצח שיניים. הוא ניכנס למיטה, רותי כבר ישנה
והוא שוכב ובוהה ביקרה בעוד  צדוק נירדם כבר למרגלות המיטה.
עזרה מסתכל על צדוק בעצבות ונירדם.
ב- 8:30 בבוקר עזרה קם מהשינה . הוא מנסה להיזכר בחלום שחלם.
משהו על רותי כפשפש קטן המוצץ את דמו ללא הפסקה. היו עוד פרטים
אבל הוא לא יכול להיזכר בהם. הוא קם והולך למטבח. רותי מכינה
ארוחת בוקר, שתי ביצים וקורנפלקס.
היא שמה קצת אוכל בקערה של צדוק ,אבל הזקן לוקח רק ביס אחד.
עזרה מתחיל לאכול את הקורנפלקס במהירות מתוך פחד שיהפוך לרך.
רותי מסתכלת על עזרה אוכל את הקורנפלקס ומאוכזבת מכך שהוא לא
נוגע בביצים שכבר מתחילות להתקרר. רותי לוקחת את הביצים ומחממת
אותם שוב על המחבת. עזרה מסיים את הקורנפלקס ולאחר חצי דקה הוא
מתחיל לאכול את הביצים המחוממות. רותי מסיימת את האוכל ומנשקת
לעזרה את המצח, לוקחת את המעיל ויוצאת לעבודה במשרד.
עזרה מסיים את הקפה ויורד למטה למונית. צדוק מתעורר משנתו
ומנסה ללכת אחרי עזרה. עזרה סוגר את הדלת ומשאיר את הזקן בבית.
לאחר 10 שעות של הסעת אנשים ממקום למקום הוא חוזר הביתה עייף
ומתמוטט על הספה. צדוק זוחל לאיטו אל הברכיים של עזרה, ומתיישב
עליהם בכבדות. עזרה מלטף את אוזנו של צדוק, בעוד רותי מגישה לו
כוס קפה. "איך היה?" היא שואלת "מעייף מאוד" הוא נאנח "אישה
אחת רצתה שאני ייקח אותה לרחוב הנביאים, ואחרי שהגענו גיליתי
שהייתה שם חברה שלה שרצתה שאני ייקח את שתיהן לבן -יהודה
למרות שעברתי שם עם האישה  רק חצי שעה לפני זה". רותי מניחה את
ידה על כתפו של עזרה ומנסה לנחמו. "גם לי היה קשה היום... הבוס
שלי רצה שאני אשכפל מסמך אחד ב10 עותקים עם כריכה כחולה ואחרי
שהגשתי לו את העבודה המוגמרת  הוא רצה 7 עותקים נוספים עם
כריכה צהובה. היית מאמין?".
עזרה מסתכל עליה חושב מה לענות "ת'שמעי בטח הייתה לו סיבה
טובה".
"יכול להיות" רותי הולכת למטבח לעבוד על דוחות המס של המשרד.
עזרה נשאר על הספה וקורא עיתון. צדוק נשאר בינתיים  על הברכיים
של עזרה, מתאפק כבר חצי שעה לא לחרבן, עד שהוא נכנע. עזרה מניח
את העיתון והולך לשירותים לנקות את המכנסיים .
צדוק נישאר בניתים על הרצפה. רותי שומעת את המים בכיור וניגשת
לבדוק מה קרה. היא מוצאת את המכנסיים של עזרה בכיור בעוד שהוא
משפשף את הכתם. רותי מסתכלת בכעס "עוד פעם חרבן לך על
המכנסיים?"
"מה זאת אומרת עוד פעם? הוא לא חרבן לי על המכנסיים אף פעם."
"אההה נכון הוא רק השתין עליהם .מתי זה היה? לפני יומיים
לא?.." עזרה מסתכל על רותי בכעס. "מה את רוצה מימני? מה? שאני
ישים לו פקק בתחת?"
" אמרתי לך כבר 1000 פעם, צריך להרדים אותו" .עזרה מתחיל לצרוח
"אני לא רוצה לשמוע". הוא סוגר את הברז  ויוצא מהשירותים,
משאיר את המכנסיים בכיור, רותי הולכת אחריו. "אז כדאי שתתחיל
לשמוע... אם אתה כל כך אוהב את הכלב הזה תיתן לו לפחות למות
בכבוד". עזרה מתיישב על הרצפה ומלטף את ראשו של צדוק. עזרה
מחזיק את צדוק בידיו ונזכר בימים שהיה צעיר. צדוק היום כבר בן
19 ולפני 19 שנה עזרה קיבל אותו במתנה.
עזרה היה אז בן 11 וצדוק היה אז רק גור קטן ושובב. צדוק ליווה
את עזרה בכל חלק בחייו, תמיד נאמן  ותמיד אוהב.
שום יצור חי לא הראה לעזרה כזאת אהבה טהורה ובלתי תלויה כמו
צדוק, חוץ מרותי כמובן. רותי מעולם לא חיבבה את הכלב הזה אבל
היא סבלה אותו 10 שנים.
בשביל רותי, צדוק היה דבר זקן וישן שמונע מעזרה להתמסר לה
לגמרי. מהיום שהיא פגשה את עזרה היא הייתה צריכה לחלוק אותו עם
גוש הפרווה המזדקן והיא לא אהבה את זה. עזרה ידע איך רותי
מרגישה, אבל הוא לא יכול היה לוותר על הכלב שלו. צדוק היה הדבר
היחיד שהיה טוב בחיים שלו לפחות עד שהוא פגש את רותי. ההורים
שלו מתו כבר לפני 13 שנה. את הקיבוץ הוא עזב לטובת תל אביב.
ואת רוסיה הוא בכלל לא זוכר. צדוק הוא הדבר היחיד בחיים שלו
שכמעט קבוע ולא משתנה. המחשבות האלה עוברות במוחו של עזרה,
והוא מחזק את אחיזתו  בצדוק. הכלב מתעלם וממשיך לבהות בחלל
סביבו. רותי מתיישבת ליד עזרה ושמה את ידה על כתפו. "אני יודעת
שזה קשה לך. אני יבוא איתך מחר ונעשה את זה...אל תדאג" עזרה
מניח את ראשו על הכתף של רותי "אני לא רוצה שהוא ימות... אני
לא רוצה" . עיניו של עזרה מתחילות להזיל דמעות. רותי מלטפת את
ראשו "אל תדאג זה לטובתו הכל יהיה בסדר". עזרה בוכה 5 דקות על
רותי והולך למיטה לישון. רותי לובשת את הכתונת לילה שלה.
ומנשקת את ראשו של עזרה הישן. רותי מכבה את האור והולכת
לישון.
למחרת בבוקר בשעה 7:05 עזרה קם מהשינה. הוא מגרד את בטנו והולך
למטבח. רותי כבר קמה והכינה ארוחת בוקר, קורנפלקס וטוסט.
הקורנפלקס של עזרה כבר רך ובעל מרקם דייסתי אבל עזרה אוכל אותו
בכל זאת. הוא מסיים את הטוסט. רותי מביאה קנקן קפה ומוזגת
לעזרה ולה. עזרה מסיים לאכול ולוקח את צדוק למונית, הוא מושיב
את צדוק במושב האחורי. רותי לוקחת את הארנק שלה ויורדת למטה.
עזרה כבר התניע את  המונית, ורותי מתיישבת לפניו. הם נוסעים
לווטרינר.
השעה 11:07 עזרה ורותי מחכים בחדר ההמתנה, רותי אוחזת בידו של
עזרה בעוד הוא מסתכל על אישה זקנה והחתול שלה. הווטרינר יוצא
החוצה עם שקית ניילון ובה גופתו של צדוק." אתם רוצים לקחת אתכם
או להשאיר אצלנו" עזרה מסתכל על הווטרינר "זה בסדר ניקח אותו".
עזרה לוקח את הגופה על גבו אל המונית. רותי פותחת את תא המטען,
ועזרה דוחף אותו לפנים. הם נכנסים למונית ועוצרים בחירייה.
עזרה פותח את תא המטען, ולוקח את גופתו של צדוק. עזרה מטפס חצי
דרך אל ראש הר הזבל ומשאיר שם את הגופה. הוא יורד חזרה למונית
שם רותי מחכה לו. בדרך למטה הוא נזכר בחלום שחלם הלילה. הוא
חלם שהוא בן 16 רץ עם רותי בשדות, שיערה  מתנופף ברוח וריח
הדרים ממלא את האוויר החם. צדוק רץ מאחוריהם נובח ומנסה לשווא
להשיגם.