הכל התחיל כשנפתחה הדלת, שמעתי רעש של נקישות.
התעוררתי בבהלה. פקחתי את עיניי, ראיתי דמות נכנסת במהירות
ונצמדת לארון חדרי. לא הבנתי מי או מה קורה.
הרמתי את עצמי וראיתי אותה. זה היה חשוך ואפלולי, היא התקרבה
אל כיוון החלון והסיטה את הוילון, הבזק אור סינוור אותי, באותה
שניה כאבו לי העיניים. כשהתאוששתי, היא התיישבה קרוב אלי ופשוט
הסתכלה לכיווני.

חשבתי לעצמי כמה היא יפה, השיער שלה גלש על כתפיה ועיניה
הבהירות בלטו כגוון ירקרק-חום של השקד.
היא הסירה את נעליה ונכנסה אל מתחת לשמיכה שלי ואני רק ישבתי
והתבוננתי בה, הרגשתי את חום גופה וידיה הקרות שחיבקו אותי.

קפצתי והיא נבהלה, קמתי מהמיטה והיא הסתכלה עלי.
"מה קרה לך?" היא שאלה אותי, ולי לא היה מושג, אולי כן אבל
פחדתי לומר לה. לא רציתי לפגוע בה, אבל בחובתי היה לספר לה את
האמת, את האמת הכואבת.
"מצטער, אני כל כך מצטער" אמרתי לה.
היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה.
"על מה?" שאלה.
"אני... קשה לי לומר... אבל... הייתי עם מישהי אחרת."
"מה?! אני לא מאמינה!"
היא שרכה את נעליה, קמה ורצה מתוך החדר החוצה.

אחרי מספר דקות שמעתי קול נפץ, פיצוץ, התנגשות ועצירה פתאומית
של מכונית. תפסתי את הרגליים ורצתי לכיוון המרפסת.
ראיתי קהל אנשים מסביב למכונית כסופה מדגם מיצובישי.
התלבשתי מהר וירדתי למטה.

כשהתקרבתי אל הקהל שהתווסף ונערם לו מסביב, ראיתי אדם אשר שוכב
פגוע והבנתי שהייתה תאונה, שהמכונית פגעה באדם. בלב ריחמתי על
אותו אדם ששוכב שותת דם וסובל מכאבים. התקרבתי יותר אל אותו
אדם לראות איך אפשר לעזור לו. ואז ראיתי אותה שכובה על הכביש
ומסביבה שלולית דם.

התחלתי לבכות ולצעוק: "אני לא מאמין! מה, איך זה קרה? למה, למה
דווקא אותה?"
כמו שהגיעה אל חיי כך גם יצאה מהם, ואני חושב לעצמי מה היה
קורה אם לא הייתי עושה את מה שעשיתי או לא הייתי מספר לה.

כעבור כמה חודשים שמעתי ברדיו שמישהו אלמוני התאבד לאחר שחברתו
נדרסה ע"י מטורף-שיכור שנסע במהירות מופרזת.

אחרי שעה באו לבקר אותי חברים, הם הביאו פרחים והתחילו לבכות,
לא הבנתי למה? הסתכלתי עליהם והתחלתי לצחוק, אך הם לא שמעו
אותי, כי אני כבר לא איתם...