|
זוכרת ת'ימים
איך היינו כה תמימים
חרטתי את שמך על ידיים בוערות
נשקתי למצחך עם עיניים קצת דומעות
זוכרת הפסקה
לבד שם בפינה
שוכבים מחובקים
נהנים מהחיים
פתאום מריבה
כוס נשברה
אף אחד את השברים לא קם לאסוף
זוכרת? שם התחיל הסוף.
שיר שני שלי בבמה.
מקווה שאהבתם.
תגובות יתקבלו בברכה. |
|
|
לא צוחק- גם בין
הסלוגנים- גם יש
צבעים.
הצהוב בהיר הם
היותר חכמים,
הכתומים הם כמו
עבדים, מה שאתה
כותב להם הם
מאשרים
פיני גרשון
בקורס סילגון
לזוזו לסטרי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.