ורדים בכל העיר
אחרי ארבע בבוקר. קרירות נדירה יורדת על עיר מנמנמת. החום הטרופי המחניק נשכח
לרגע תחת מעטה שקט של סוף לילה. פון ושתי המלצריות שלו כבר הלכו לישון מזמן.
הפקידה מוטלת על מיטה קטנה מאחורי הדלפק. פרדי יצא עם ה'סטודנטית', נוני וסם
שיכורות קוראות לי שאבוא אליהן. ברחובות נשמעים הדי השיכורים של אמש, נשפכים
מבתי הקפה, המסעדות והבארים, בתי המסאג'ים והזונות. בסמטאות ישנים אנשים
בחדרונים קטנים של מציאות הפכפכה, לונה פארק, אורות צבעוניים, ברחובותיה של
אורגיה אנושית, קוראים לה עיר המלאכים...
בפתח של סבן-אילבן עומדת ילדה קטנה, אולי בת שש, זר ורדים היא מחזיקה, אומרת
לי- 'היי מיסטר, באי אה פלאוור'. מתוך כל הקירקס הזה, עומדת שם ילדה, אולי בת
שש. לבד באמצע הלילה מוכרת ורדים.
אני קונה לה שוקו. ולי סיגריות. ונותן לה מטבעות. והיא נותנת לי ורד אחד ולא
אומרת כלום. במבט קטן חטוף היא מסתובבת, מחבקת את זר הורדים ואת השוקו בידיים
קטנות והולכת.
על המרפסת, כשעולה הבוקר, אני מצייר את הורד. וסוגר את המחברת.
עוד מונית עם טיילים עוצרת בכניסה. פון מכין לנו קפה ומדליק את הטלוויזיה על
ערוץ המוזיקה. הוא הכי אוהב מוזיקה. אני יוצא לרחובות ורואה ורדים מפוזרים בכל
העיר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.