האופק המחורץ
רחוק, קר, זוהר ככסף.
מדרונות מתגלשים בחול,
קשה ואדום.
ברמה אין צומח
ובעמק יש אך דליל
ערוצים נחלקים
ליובלות יבשים ואפיקים.
משעולים שנחבאים
בין שיחי הלס הבוהקת
נפרשות דרכים בינות תלוליות רכות.
נמנות בראשי, אחד ועוד אחד,
נפתולי הדרך, לא ניכרות בעין.
המדבר, הערבה הצפופה למחצה
לא אומרת שום-דבר.
אפילו לא מרמזת על תעוזה נפלאה.
ההליכה כאן חורצת הארשת
מלטשת פסיעות רגלים
מעייפת הנשימה שמתחממת ללא ידיעה.
כורע גוף על חול
יבלות רגע בהכול
הפה יבש, ממלמל
רעל החוח- מחלחל.
צליליי סופו
מתחוורים אליו.
למרחוק פושט על צל
נשכב על מרבץ רמשיו
ומאזין בפעימה אחרונה
לשירת החיילפים. |
