"אני עוזבת אותך" היא אמרה.
הייתי שכוב על הספה בדירה שהייתה דירת סטודנטים טיפוסית לסוף
שנות האלף השני. טרחתי מאוד כדי לעצב אותה ככזאת. הבנתי
שמשהו השתבש כבר לפני זמן רב, אבל לא צפיתי שיהיה זה דבר
קיצוני כעזיבתה, כמו שלא צפיתי את שאר הפעמים שנעזבתי לפני כן.
כרגיל חשבתי שעדיין יהיה אפשר להציל את המצב, כמו טייס שמסרב
לנטוש את המטוס כי יש לו את התחושה , שכל שניה הוא משתלט על
המצב , מרים את החרטום ומונע את ההתרסקות.
"נועה , אבל למה ? " . "למה , אתה שואל למה ?
תסתכל על עצמך - יושב כאן מנותק מהעולם , רואה טלוויזיה .
אתה לא חי , אתה בורח מהחיים עם הקריאה האובססיבית שלך
, והעבודה הבלתי פוסקת על המחשב המטופש שלך (היא כמובן לא
ידעה שעבודתי על המחשב רלוונטית אליה) . אתה כמו ניקארוס
מהמיתולוגיה היוונית שלך , אתה תשאר בודד בגלל הלימוד
הבלתי פוסק שלך " .
ידעתי כמובן על מה היא מדברת - ניקארוס היה דמות ,
שהמצאתי כמו מהמיתולוגיה היוונית , והייתי מספר את הסיפור
שלו לכל בחורה חדשה בהתחלה כדי לבדוק את התאמתה - סיפור ביקורת
. אני ממליץ על סיפורי ביקורת , אצלי זה סטנדרט .
כמו שלא תיקח מכונית בלי נהיגת מבחן אל תיקח בחורה בלי סיפור
ביקורת . המטרה של סיפור ביקורת הוא לבדוק תגובה של בחורה
לסיפור ועל ידי כך לבדוק התאמה . אתה יכול לרצות תגובה
שלילית שלה או חיובית , זה לא ממש משנה .
לא חייבים להמציא את סיפור הביקורת לבד יש כעת שוק מתפתח של
פסיכולוגים וסופרים שמתאימים לכל אדם סיפור ביקורת בצורה אישית
. גם נשים כמובן משתמשות בסיפורי ביקורת לבדיקת התאמה .
סיפור הביקורת שלי ( אני כתבתי אותו לבד ) היה על דמות ,
שכאילו הייתה הממיתולוגיה היוונית בשם ניקארוס וסיפרתי את
הסיפור לכל בחורה חדשה . כיוון שהמידע שלי עקף כל מידע אחר
שלהן , וכיוון שלא יכלו באמת לברר מי היה ניקארוס הן
קיבלו את הסיפור כאילו הוא באמת לקוח מהמיתולוגיה היוונית .
סיפור ניקארוס היה זה : ניקארוס היה מלומד יווני , מאתונה
שתזאוס מלך אתונה אסר באשמת רצח , ועמד להוציאו להורג .
ניקארוס נכלא לימים רבים , כיוון שתזאוס יצא לאחד ממסעותיו
וביצוע גזר הדין עוכב . משחזר תזאוס וציווה להרוג את
ניקארוס , הלך זה בלא פחד אל המוות . "אני בן אלמוות" צעק
,"לא נולדתי כזה כמו האלים , לא נטבלתי בנהר הסטיקס או אכלתי
אמברוזיה , גיליתי את הסוד לחיים , כשישבתי בכלא וכעת אף
האלים לא יוכלו להרגני" . מיד שילח זאוס את חזיזו לפגוע
בניקארוס , אך זה נותר עומד , ארטמיס ואפולו ירו בו
חיצים , אך ללא הועיל . משהבינו האלים שלא יוכלו להרוג
את ניקארוס אספו אותו אליהם לאולימפוס מחשש שיגלה לבני אנוש
אחרים את הסוד , ושם הוא נשאר בבדידות עצומה דחוי ע"י
האלים ובני האדם , רק הפייסטוס אימץ אותו כשוליה והיה לו
לחבר .
אני לא אוהב את סוף הסיפור הזה , אבל הוא נכפה עלי בגלל
הצורך שלי שהסיפור ידמה למציאות בסיפורי המיתולוגיה .
"ניקארוס לקח את כל הקופה - הוא נהיה בן אלמוות " . "זה מה
שאתה חושב כי אין לך מושג מזה חיים , אתה אסקפיסט , בורח
מהחיים " היא צעקה עלי . המצב היה מדאיג ביותר מבחינת
תוכנית הזוגיות שלי , אבל מרתק מבחינות אחרות - היא ביצעה
ניתוח של המצב שלי , ולמרות שהוא לא נראה לי מדוייק ביותר ,
זאת עדיין הייתה הפגנה לא רעה של חשיבה עצמית או לפחות חיקוי
חשיבה עצמית מבחינתה - לא כדי לאבד אותה .
"תיזכרי בכל הכיף שעשינו ביחד , איפה תמצאי עוד מישהו
שיגרום לא לצחוק ככה , ולהרגיש כל כך נחשקת " - ידעתי
שאני נאחז בקש , אבל הייתי חייב לנסות היא הייתה הכי טובה
שלי עד עכשיו , וגם הסקס היה טוב .
"אתה לא מבין כלום , אני הולכת , אני מקווה שפעם תחייה כי
אתה בסך הכל לא אדם רע" . היא הלכה .
ידעתי שעוד פעם הגעתי לשפל חדש - נזרקתי על ידי מישהי שלא
אמורה להיות מסוגלת לזרוק אותי , אבל זה מה שאהבתי בה - היא
תמיד הראתה סימני אינטיליגנציה , ובאופן אירוני זה הגיע
לשיא בזה שהיא זרקה אותי .
נכנסתי למקלחת , למרות שידעתי שזה לא יתרום דבר לניקיון
גופי.
אחרי מקלחת בת חצי שעה נגמרו המים החמים , קיללתי את
הריאליסטיות של הדירה . ניגשתי למחשב לאחר שהתנגבתי .
הרגשתי שהגעתי לרמה חדשה שלך עליבות , וידעתי שיש רק פתרון
אחד לכאב - לחזור לעבודה . לחצתי על ESCAPE .
הדירה נעלמה , הייתי שוב בעולם האמיתי . יצאתי מחליפת
המציאות המדומה שלי . למרות הכאב ידעתי שאני על סף פריצת
דרך בתוכנית הזוגיות (חוץ מזה הצלחתי גם לכתוב סקס טוב מאי
פעם) - לא חיקויים זולים להתנהגות אנושית שאני מוכר ללקוחות
שלי - חשיבה אמיתית . יש הרבה עבודה אני צריך לכתוב מחדש את
התוכנית , ולעשות הרבה שינויים , אבל אני בכיוון הנכון .
אולי כדי לבדוק התאמה באופן יעיל יותר אני צריך לשנות את סוף
סיפור ניקארוס. |
