|
זה סיפור על אחת שהיתה
יושבת ובוכה דמעות
על אחד שמצא בה אחרת
ששינה בגופה שנגע בלב
שראה את חייו בה
כשגבולות הלב נגעו בשמיים סדוקים
וריפאו את כל הרעש הקשה
שפינה את מקומו לאחת
שתשנה בגופו שתיגע בלב
כשכל מה שנישאר זה ללכת אל האופק
ולשמוע קול של שקט בנפש דחויה
ולצעוק את צעקת השקט ללא מילים
למרחבים פתוחים
לתת לרוח לשאת את שארית הכוח
למקום אחר לדרך שונה
של לב הזועק לצאת לחופשי
מגוף שבוער לעפר
כשכל מה שנישאר זה ללכת אל האופק
ולשמוע קול של שקט בנפש דחויה
ולצעוק את צעקת השקט ללא מילים
למרחבים פתוחים
ולראות את עצמו עומד במקום
שאין עוד אחר כי אין הוא עוד קיים
והפך לשממה של שקט מתוק
שנעלם אל תוך האופק
כשכל מה שנשאר זה ללכת אל האופק
ולשמוע קול של שקט בנפש דחויה
ולצעוק את צעקת השקט ללא מילים
למרחבים פתוחים
אליך |
|
|
אני לא יודע מה
היא מוצאת
בתל-אביבי.
שמואל
איציקוביץ'
ממשיך במסע
ההכפשות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.