בעולם אחר בזמן אחר, היתה תקופה שבה גיבורים היו אלו שנלחמו
בדרקונים, הפכו למלכים אם רצו, השמידו טירות וגירשו את כל
התפלצות. אך להיות גיבור לא תמיד היה טוב וכך גיבורנו הידוע של
אזור טירוים הרגיש. הוא לחם באורקים, בטרולים, בשדים
מהגיהנומים (וכמובן, היו הרבה), דרקונים שגילם כגיל האלים
עצמם, ובסוף כל מה שנותר לו זה הנשמה. אלפים (מהתרגום של ELF)
לרוב חיים לנצח, אך הוא הרגיש זקן ביותר שאין לו מה לחפש יותר,
שדרכו בעולם הסתיימה. והוא חי רק כחמש מאות קייצים. ולכן מה
שעשה עכשיו הפתיע את תושבי כל הכפר, בעיקר אלו שראו אותו נכנס
לפונדק, ניגש לבעל הפונדק על יד דלפק השתייה (ולא שתייה של
מים) ושם על הדלפק חמישה מטבעות.
האלף נראה כדמות הלבושה הקטון (Hackton - מעיל מרופד הנלבש תחת
השריון, לקוח מתוך המושג הבריטי) ירוק ושריון ללא שרוולים.
האלף היה בעל כתפיים מגודלות ושערו קלוע לצמה הקשורה במיתר
קשת. פניו נאים ועיניו נבונות וצופיות. ניקיונו הופר בשל מה
שנראה כאילו שהוא השתתף בקטטה או בקרב. הקשת העצומה על כתפו
היא אחת הקשתות הארוכות ביותר שנוצרו, צבועה בשחור ולבטנה
החיצונית מוצמדת לוחית כסף משונה שחרוט בה סמל בית אצולה.
זה לא מיוחד ששמים מטבעות על הדלפק, במיוחד לא חמישה, במיוחד
לא מול בעל הפונדק, אך כולם חשבו שזה היה הדבר המיוחד שקרה
בעשור האחרון, כיוון שמי ששם את המטבעות היה הסייר המהולל,
האלף המגן של אזור טירוים, או בקצרה, כמו שהוא ביקש, "רק
ברלדור", ועוד הדבר המיוחד היו המטבעות.
"כן רק ברלדור?" שאל בעל הפונדק שחשב כי הבחור, שנראה צעיר אך
בכל זאת לחם עם סבו על גדות הנהר במלחמה ישנה, יקנה ממנו את
הפונדק בעזרת העושר הבלתי מתקבל על הדעת שכרגע מונח לו על
הדלפק.
"תפסיק לקרוא לי 'רק ברלדור'. זה ברלדור, בלי מר, בלי כן
אדוננו, בלי לורד, בלי סר, רק ברלדור, פשוט ולעניין," ענה
בקצרה. הוא החליט לוותר על הנאום כי ידע שזה לא יעזור, והמשיך
כמעט באותה נשימה "אני רוצה להשתכר כמה שרק אפשר, ואני חושב
שזה יכסה את העלויות," והוא העביר את המטבעות קדימה לכיוונו של
בעל הפונדק, שכרגע רשם בליבו כי הוא צריך ללכת להתפלל לכל
האלים תפילות תודה כיוון שהוא האיש העשיר בכל הכפר כרגע, כיוון
שהמטבעות הן עשויות מעצמות דרקון עתיק, שכל אחת מהן שווה כשק
יהלומים גדול.
"ובמה נתחיל, רק ברלדור?" שאל.
לאחר ששתה כשני בקבוקי שכר, העז האמיץ בכל הכפר לגשת אל האלף
ופנה אליו בשאלה "מדוע אתה רוצה להרוג את עצמך בשתיה?" אך האלף
פנה אליו בעיניו, עיני שקד בצבע כחול עתיק שנראה כאילו יכול
לבלוע את הכל בתוך הכחול הזה, דבר שלדעתו של האלף נראה כיתרון,
כיוון שאף אחד לא יכל להסתכל על עיניו כל כך הרבה זמן ואנשים
פשוט לא יכלו לשקר לעיניים כאלו. הוא חייך חיוך פשוט, קצת
עקום, נורא עייף ומדיף ריח חזק של אלכוהול.
"אני נמצא ביערות שליד הכפר הזה לפחות מאתיים שנה, אני מכיר כל
עלה וכל אבן ביער, כל ציפור וכל נמלה. אך היום, היום אני
ראיתי... (שיהוק) ראיתי... (שיהוק) שביל המתאים לשני אנשים,
דרך הקוראת לי, קוראת 'תבוא, תמשיך, תבוא,' דרך שנוצרה רק
בגללי ולא רק בשבילי. אני חייב לעזוב, לעזור לאחרים אולי," הוא
הפסיק לרגע בשביל לנסות בקבוק אחר של שתיה והחליט כי הטעם
בהחלט מספק "או... (שיהוק) למות תוך כדי ניסיון," והוא הרים את
הכוס כאילו לברך ואז שתה הכל בלגימה.
"מה הכוונה 'דרך'?" שאל אותו בחור אמיץ ששמו יורינבס.
"לכל אחד יש דרך. לרוב זה מהבית שלו עד לבר המקומי או לשדות.
ככה הדרך יכולה להימשך שנים. רוב האנשים מחליטים מהי דרכם, דרך
היושר, דרך השחור, דרך המלך או דרך האיכר, דרך ארוכה או קצרה,
בודדה או מלאה באנשים, דרך הכפר, השדות, הערים או אפילו היבשות
- כל אחד והדרך שלו. לכל דרך יש גורל משלה והדרך היא הגורל.
הדרך שלי הייתה עד עכשיו סיורים מפה ולשם ולומר שלום לבחור הזה
ולבחור אחר. אך היום התעוררתי והייתה לי הרגשה משונה. הלכתי
לאורך ההרגשה הזו ואז היא הופיעה, הדרך שלא הייתה שם אתמול.
ממתינה, צופה, קוראת לי לבוא.
"אומרים שבדרך כזו, אם עולים עליה כנראה לעולם לא נרד. היא
מובילה אותנו לגורל, גורל שאנחנו כבר לא יכולים להחליט. אם
אקבל את ההחלטה לא לעלות על הדרך אני אסבול. הדרך תמתין לאדם
אחר, כנראה ראוי פחות או ראוי יותר, אך היא תמשיך לקרוא לי עד
יום מותי. ואם אחליט כן לעלות על הדרך, על הגורל שנקבע בשבילי,
למה שאסכים לקבל זאת? פרשתי וטובה לי הפרישה. לעזאזל עם הדרך
הזו," והוא רוקן עוד כוס לתוך גרונו.
"ואם תלך מי ישמור על היערות שלנו?" שאל יורינסב.
"לא אני, בכל אופן, אבל יש לי תוכנית גם לזה," אמר ושיהק.
"ולמה להשתכר?"
"למה לא? זה גורם לדרך לשתוק ואם אני אתקוטט תמיד אוכל לטעון
שהייתי שיכור," הוא שתה והמשיך לשתות.

את ההמשך הוא שכח והוא התעורר ליד דרך, לא הדרך שלו אבל זה
עדיין הפחיד אותו. הוא קם ואז הרגיש את כאב הראש.
האלף התכופף לקחת את קשתו, ירד קצת מהדרך ועשה את מה שכולם
עושים בבוקר ואצלו זה היה הרבה מכות לראש בנוסף.

המשך סיפורינו יהיה או כבר היה בזמן אחר בעולם אחר, כשהדרך
תמיד מובילה.