שכבתי בתנוחת כפית בתחתית האמבט.
מים השפריצו על גופי העירום מהטוש.
הם היו חמים מידי לטעמי, אך לא היה בכוחי לקום ולקרר אותם.
עוברים ימים שאני שוכב ככה שעות. מים מטפטפים עלי בלי רחמים
ורעש הניפוץ מזמזם לי באוזן. אני שוכב בשקט ונותן לעצמי להיות
מסכן כשהם פוגעים בגופי בגסות. בדרך כלל אמא עוברת אחרי שעה
בערך ודופקת על הדלת. שואלת בגיחוך אם לא טבעתי או משהו. אולי
זה לא רעיון כזה רע.
גופי מתרגל לחום העז. אני מגביר את המים החמים. מעשה מזוכיסטי
קמעה. המים מתחילים לרתוח והחדר כולו מתמלא באדים. הם חורכים
את גופי לאט לאט. תחושת העונש מספקת אותי. מגיע לי להענש. אמא
עוברת שוב וחוזרת על הבדיקה השגרתית שלה. אני עונה. גופי אדום
ופגוע. אדים ממלאים את ראותיי וחונקים אותי. גופי מתחיל לבגוד
בי. כל תחושה שהיא נעלמת. אני תופס את המגבת שתלויה על הקיר
וקושר אותה על המוט של הווילון. אני יוצר קשר עגול בצידו השני.
משהו שלמדתי בצופים. אולי אני אתחרט על זה אחר-כך. אבל מדי פעם
חייבים לקפוץ למים, לא?
אני קופץ.
הכל מתטשטש. רגע לפני שהכל נגמר אני שומע את אמא דופקת בדלת
ושואלת בגיחוך: "מה קורה? טבעת?". |