הנך דומעת
ולא מצאתי בלשוני מילים
למחות על יפה בוכיה, וראוי כי תעלוץ.

אמחה בלשוני דמעותיך
בתקווה כך להייטיב ההסבר
הטעם בפי - רסס גלים
כמו הים מסבבי - הוא בוכה.

ערב אפל ורוח קרה, מטלטל בין גלים
זכרון בי מבליח של מפתן יציב, ודמותך על סיפו
כמה אל זרועותיך כאל החול החם
ככניסה לשלוות הנמל מהים הסוער
כך ההקלה בחיוך.

בצעד לא בטוח יורד לרציף
בצעד כושל מאמצך אלי
שפתי מגששות
את קימורי גופך

בתשוקה

באהבה
מתגברת
אנתץ את סיפוני
אשאר בנמלך גם
טבוע
      מרצוני.