הייתי פעם,
במצב צבירה אחר
עד שהבליח רעם
והעיר את אבי הנוחר,
אז הוא בחוסר מעש
החל את אימי ללטף
ברגש נטול כעס
החל אותי לטפטף.
שחיתי נגד הזרם
בנהרות מאד חמים
עד שהגעתי לגרם
של מדרגות החכמים,
הם מיינו שם את כולנו
מי למגבת, מי לחיים,
וברגע בו התפצלנו
לא היינו עוד אחים.
ואני, אישור קיבלתי
לעלות במדרגות
וככל שטיפסתי
כך עלו בי הערגות,
געגועים לרבבות,
בעלי צורה נוזלית,
פוטנציאל ללבבות
שנמצאו חסרי תכלית.
בסוף המנהרה
לא ראיתי את האור
אך הייתה לי הארה
שאפשרה לי קצת מאור.
הגעתי להחלטה,
כי אני הוא הנבחר
והכל החל בעלטה
כשאבי כבר לא נחר. |
