שוכב במיטה, חושב עליה... כמו כל לילה, נצמד קצת לקיר, שיהיה
לה מקום למקרה שתבוא, כשהיא תבוא הכל יהיה בסדר... נשכב שנינו
על המיטה ונשתוק, ולא כי אין מה לומר, כי היא פשוט כבר הבינה
הכל. כמו ילד אני אשחק לה בשיער, ולמרות שהיא עם הגב אלי, היא
תחייך. היא תמיד מחייכת. סתם, כי טוב לה. לא כדי לרצות אותי,
ולא כי היא תדע כמה אותו חיוך ממיס אותי... רק שתבוא. שתבין...
שתבין את כל מה שנמאס לי לנסות להסביר לעצמי, שתבין למה כואב,
רק שאני אלחש לה באוזן הכל והיא תבין. אני אתן הכל, רק בשביל
לפגוש בה, אני טומן את הראש בכרית... מנסה להריח את אותו
שיער... מנסה להזכר... אבל אין ריח, אין זכר, כי נצח עבר מאז
שהייתה פה... אני אתן הכל, רק בשביל לדעת מי היא, איפה היא,
האחת שמתאימה... |
