אולי גם אני אהיה קטועת רגל
ואזכה לרחמיהם של העוברים והשבים
הרי אחרי ההיא השתרכו מבטי כולם,
דאובים וחוקרים, מסמנים בצהוב נכותו של אחר.
אולי עדיף לדחות את המבט, להעלים את הקטוע.
לא אעלהו על סף עיניי.

ואם כבר כך,
הן את זו, גיזזו שערה, כעין החיטה,
כתפיה רחבות ושמוטות.
עם השיער, כך אומרים, חולפים הנעורים.

וזה, שאיבר זעיר במכנסיו,
זאת לא תראה עוברת אורח, כמוני, בחולפו מולי
אך בכל זאת קומתו שחה.

וזו, שלב לה טפל וכבד,
ופניה רעים וחולים,
ועיניה צבות,
ומצחה רך.
רואה עיניים בוחן כליות.

בסך יהלכו הקטועים, החיגרים, העוורים, הפגומים, הקטומים,
הדוממים, הכואבים,
החסרים, העייפים, התמהים, הטפשים, החלשים, הרעים, הרעבים,
הלאה, מסף עיני,
שלא ידעו עוד צער.