עוד שאיפה מהמוות, מקל מתוק של סוכר
ונושף את העשן לאוויר
מסטול ששוכח את כל נוראות העבר
שוכח כל פרט שיצוץ להזכיר
ריקנות שלא נגמרת, בחלל ואקום שחור
נשמה שמזמן התאבדה
העקרונות נמחקו, ואי אפשר לעצור
רכבת הרים של שנאה
וכמו זומבי הולך בין אנשים
בלי רגש, אף לא אחד
ולא תשוב לצעוק ולצחוק ולהאשים
כשהכל בפנים ריק, משוחד
כל סוף הוא התחלה של משהו חדש
אבל הסוף שלי לא מתחיל בשום מקום
רק גובר, מתקרב, וזה כבר נדמה מטופש
להמשיך לחיות כאן היום
אין דבר לבקש, אין דבר להגיד
אתה פשוט יודע מתי זה נגמר
הולך ונעלם, כנראה לתמיד
אני רק עוד טעות במספר