אני מסרבת להעריץ אותך
כן, אני יודעת שאתה ראוי להערצה
אתה גדול
אתה נהדר
אתה ענק
אתה מכיר את כל שועי העולם ונכבדי העם
בא בדברים ובצחוק עם סופרים ואנשי הרוח
כולם חברים שלך
כולם מכירים אותך
ידך בכל
ויד כל בך.
ואני מתגמדת לידך
קטונתי
יש בך כל כך הרבה
ואני הולכת לאיבוד
מסתבכת בסבך
מחפשת את דרכי
מרוב עצים לא רואה את הפרחים
גז הריח
נעלם האויר
אני נחנקת.
לא, אינך דורש הערצה
אך גורף אותה במלוא חופניים
לוקח באופן טבעי - זה שלך
זכותך
מלידה.
אבל
אני
מסרבת להעריץ אותך.
אני מוכנה לאהוב אותך
אני מוכנה להתמסר לך
אבל להעריץ - לא!

כי במערכת היחסים הפנימית שלנו
בעולמינו הקטן
בינינו
מי שראויה להערצה
זו אני!