היא יושבת בבית קפה, לוגמת מהנס בעודה מעלעלת באחד מהמוספים
האלה שאף אחד לא קורא...

כפכפי אצבע, חצאית פרחונית, גופיה ומשקפי שמש כאלה של שנות
השישים. אתה יכול להביט בה מכף רגל ועד ראש ופשוט לא לקלוט.
ג'ינג'ית אוריגינל, עם נמשים קומפלט. אפילו עיניים ירוקות מתחת
למשקפיים. אבל כל אלה רק הסחה. גם מי שהולך אחריה ברחוב, יביט
מהופנט בישבן המושלם, עדיין לא יקלוט שלג'ינג'ית שלי יש זנב.

לא קטן כזה כמו של ארנב, אלא זנב ארוך ויפה. כמו של לוציפר,
אבל יותר ורדרד מאשר אדום. הפעם הראשונה שאני שמתי לב אליו
הייתה אחרי שבטיול שלנו ברמת הגולן נפלתי מהשביל והתגלגלתי
במורד ההר. גבעה ליתר דיוק. וזה היה גילגול וחצי, אולי שניים.
היא נשכבה לידי וחיבקה אותי חיבוק של החלמה. היא עטפה אותי עם
שתי ידיים, שתי רגליים וזנב. אחרי ההלם הראשוני דווקא די
התחברתי לרעיון, גם יש בזה משהו סקסי...

הכי כיף זה כשאנחנו הולכים ביחד לים. היא נוהגת בפיאט שלה
לאורך כביש החוף. כל פעם אנחנו יוצאים ביציאה אחרת ומנסים חוף
חדש. היא פורשת את המגבת על החול ומוציאה את הספר התורן. אני
נכנס מיד למים. רק לדקה אמנם, אבל חייבים, אחרת מה זה שווה
להגיע לים? אני יוצא מהמים ונשכב לידה. מביט חצי משועשע על
הזנב שמונח לידה בצורה אגבית שכזו. בימים שאנחנו לבד בחוף, אני
יכול להעביר ככה שלוש שעות. לתת לשמש שבשמיים ולשמש שלידי ללטף
את גופי. אם יש עוד אנשים על החוף, אני חייב לשחק. אז אנחנו
משחקים פריזבי עם הצלחת שהבאתי מבעוד מועד. הם זורקים ואני
מזנק לאוויר, תופס עם השיניים ומביא אליהם את הצלחת. ככה עד
שהשמש דועכת והג'ינג'ית שלי קוראת לי לחזור.

החבר הנוכחי שלה הכין להם ארוחת ערב רומנטית, עם נרות והכל.
אני אקבל את השאריות יחד עם הדוגלי שלי. כשהוא יעזוב, יגיע
אחר. אבל אני אשאר עם הג'ינג'ית שלי עד הסוף, ואני אמשיך להיות
היחידי שקולט, שלג'ינג'ית שלי יש זנב.