מבטיח
לצום ביום החג השנתי
בגן ירקות על פאת שדה ענן
בולגרי ורענן
שראשי קינה
וים חרגולים נוטף ממזרח
ברעש רועם כברק נוצץ המבהיק
על פניו של סומא שידיו טרם גוננו
מאורו החודר של ירח-ליל קיץ לוהט
המדביק את שמלות הנערות שבאחו לעורן השחום
מאין ספור מטלות שאביהן פרש לפניהן
באותו היום, בחצות בדיוק,
עת שהשנה התחלפה ומצבור התבואה הלקוטה הידלדל
למצב עגום נפש
כרודן צעיר שנס על חייו מפשיטת ההמון הזועם
עמוס הקלשון שחדר את ביצורי החומה
עליה גדלים טחבים ופטריות
הניזונים מצמח המטפס הדקיק
כפרוסת נקניק הומת חרקים
שנשכחה באמצע פיקניק
בו התכוון האדם לבקש את יד נערתו היפה
משמלת כלולותיה
שהאדימה מדם הנופלים והקבורים ומצבתם חוללה
וגולגלתם מונחת על שולחן עץ דובדבן
לצד רישומי גודל וקוטר רבים מניירות קרועים
אותם פיזרתי ביום ההוא בו הבטתי בעינייך הנבוכות והעמוקות
שנסגרו לפני כשער ברזל הננקש במנעול
ומשוקשק במפתח טרם ראיתי
או יום וחלום
אני נשבע.