מה חשבתי לעצמי כשעברתי ליד חבל הכביסה והצצתי למטה? אני אגיד
לך מה חשבתי, חשבתי לבקר שם למטה, דרך המעקה.
מה את אומרת?
אני לא מגיב עכשיו כי עבר עליי יום מיותר, יום ללא שום תכלית.
ואת לא מבינה אותי ואני צועק ומתפרע. אז כנראה שאת כן מבינה,
כי אם לא היית מבינה היית יוצאת מהאוטו לפני שהייתי מסיים
להעיף אותך במלל שלי. את מדהימה וגורמת לי אושר שקשה לתאר.
כשאני מקבל ממך את המסרים הישירים שלך, אני נעשה שמח.
אני בחרתי בך מכל העמים ונתתי לך את כל תורתי. טוב, כמעט את
כולה, כי רובה עוד לא נכתבה. אבל ללא ספק את מדהימה.
על מה אני כועס? היום עבר עליי יום מיותר ומבאס. הרגשתי כאילו
מאכילים אותי כף של זבל ומטילים טילים על הבית שלי, למרות שלא
ביליתי בו הרבה היום.
היום, היום הזה ממש, אני כבר לא יכול לחשוב אז אין על מה
לכתוב, אלא אם כן זה לכתוב על זה שאין מה לכתוב. למרות שיש (כי
תמיד יש), אבל נוח להגיד שאין. אז לילה טוב וחלומות פז. הלכתי
לישון. |