|
הולכת בחול יחפה ושותקת
שמלה לבנה, הינומה מתנפנפת
קול של שמיים ריקים בכחול
הרגל שלי טובעת בחול.
שמלה לבנה שהייתה על גופי
(שהיוותה בשבילי סוג של עור חלופי)
נצמדת אלי עד כדי מחנק
הגוף שלי נהפך לארנק.
הינומה מתנפנפת של כלה מאושרת
עפה ברוח להיות עם אחרת
אני מסתכלת עליה בעצב
כשהזמן מתאזן,
ומגביר את הקצב.
(מתי התחלתי לכתוב על ים באמת?) |
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.