לכל אחד יש חלום. תמיד יש את הדבר הזה שבן אדם רוצה להשיג, רק
לעצמו, כדי שלו יהיה טוב, בלי לחשוב על מישהו אחר, אולי לפעמים
כן, אבל קודם כל זה בשביל עצמו. זה יכול להיות דבר שלאדם אחר,
מהצד, יראה פעוט וחסר משמעות עד לכדי גיחוך, חסר ערך לחלוטין
ולפעמים אפילו מיותר. לאותו אדם החלום הזה, המשאלה, השאיפה הזו
תהיה בודאי עולם ומלואו. הוא אף פעם לא יוכל להסביר אותה, אף
פעם לא יוכל לגרום לאדם אחר להבין ולרצות את מה שהוא רוצה.
החלום של האדם, לדעתי לפחות, הוא הדבר הגורם לתזוזה, להמשכיות,
לזרימה בחיים. כך האדם בנוי, תמיד צריך שלאדם תיהיה מדרגה, שלב
בסולם שאליו הוא תמיד ינסה לקפוץ, ינסה לתפוס וכבר יהיה קרוב
כל כך, אבל תמיד זה יהיה כמעט, וזה מה שגורם לו לחכות למחר,
לרצות ללכת לישון ולהתעורר כדי לשוב ולהגשים את החלום שלו.
ומה קורה אם האדם אפילו אם זה אחד למיליון אנשים שמצליח להגשים
את החלום שלו, מה אז?
יש את האגודות שמטרתם "להגשים חלומות" לילדים החולים במחלות
סופניות, הריעון יפה ונראה כאילו עובדי הארגון עושים עבודת
קודש. לי זה משום מה נראה אחרת. אני שואל האם הגשמת החלום
לאותו ילד היא לא בעצם להגיד לו בפנים "ויתרנו עליך, אין לך
סיכוי להמשיך לחיות"?
הם באים להגשים לו את החלום כי זה יהיה הדבר האחרון בחיים שהוא
יקבל. אני מנסה לתאר לעצמי מה עובר בראשו של אותו ילד כשהוא
נוחת בארץ אחרי הטיול בדיסנילנד דארגנו לו. המילה היחידה שעולה
לי  לראש היא: "זהו". כאילו אחרי זה הכל נגמר. מבחינתו אין לו
כבר חלומות, הוא הולך הביתה בידיעה שזהו, את חייו הוא סיים, זה
היה הדבר האחרון.
אז מה באמת קורה לאדם במצליח להגשים את החלום שלו? מה אחרי זה?
מה נשאר לו לעשות?
ברור שאם נקבע רמה גבוה מידי של חלומות שלא נצליח אף פעם
להגשים הדבר לא יוביל לטוב, מפני שבסופו של דבר אנשים באמת
שואפים להגשים אותם. הבעיה היא שכולם מתרכזים יותר מידי במטרה
מאשר בתוצאה ומה יקרה אחריה. איך שאני רואה את זה, להגשים חלום
יכול להיות שמח ובאותו זמן עצוב מאוד. כנראה שצריך להגשים משהו
שרציתם הרבה מאוד זמן כדי להרגיש את גודל החור שנפער כאשר כבר
אין את הדבר הזה. כאשר אתה קם בבוקר ואין לך מטרה להגשמה.
מה אתה עושה אז? ממציא עוד חלום?
אם חלום אפשר פשוט לשלוף מהכיס כל פעם, מה הוא שווה? בדיוק כמו
כל דבר שקורה בכמויות גדולות, הוא כבר לא מעניין, שחוק ולא
שווה תשומת לב.
האם החלומות שלנו יכולים להפוך לשחוקים ולא שווים תשומת לה?
האם פעם אנשים פשוט יפסיקו לחלום כי זה יהיה כבר לא מעניין
ויתחילו להסתובב ברחובות בלי מטרות ורצונות גדולים בחיים?

את זה אני ממש לא מבין.