נהר שחור מבעד לארמון
אביר מוטל בספק חשיכה מבעד לאסון
במזג אוויר בהיר אך דוהה,
אני משתהה
ותוהה

אין פה סוף
יש פה רק מחשוף
יש תמים שנעלם
למימד הזמן שלעולם לא
לנהר פחד חשוך
בפה פעור
ששכח שיש,
את האסור, את האסור

את הפתח לעץ שוגה
הוא יטפס בפזיזות
כמו אריה
שרץ ונסער
אך בסוף, תמיד יהיה לו
את החץ שנשאר
להאיר לו את העבר
ולמסור לו,
היי, זה תם.

בחוט תיל רפוי
הם יכסו לו את טינת התאוה
שלא תפרוץ את גבולות האדמה
בלילה שהלבנה טבעה לשינה תמימה
וינציחו לו,
היי, אתה האחד שלא נברא

ברחוב אפל
ותפל
הוא שרוי ומוטל
כצל.