אנחנו נשכב על מיטה גדולה עשויה מעץ
שעונה על רצפת פרקט
חומה וקרירה למגע כפות רגליים
מטופפות חרישית באישון לילה
כמשתדלות שלא להעיר.

אנחנו נשכב על מיטה גדולה עשויה מעץ
על מזרון רך וענוג
מוקפים חלונות פתוחים מכל עבר
מולנו
מימיננו
ומשמאלנו
מתוכם ניבטים הרים תמירים
בעלי כסות ירוקה של יערות ירוקי עד
עצים שמתנענעים למגע הרוח
נוכל להרגיש את ריחם המשכר.

אנחנו נשכב על מיטה גדולה עשויה מעץ
הוילונות הלבנים מתבדרים ברוח
בעדינות
ברכות
בלטיפה
הם נעים כגלים המכים את החוף
קרני השמש חודרות דרכם
מקיפות אותנו בעיגול טהור של אור.

אנחנו נשכב על מיטה גדולה עשויה מעץ
ערומים
מצעי סאטן תכולים עוטפים את אזור חלצנו
משתובבים זה עם זו
רגליים סבוכות
ידיים מלופפות
צחוק מתגלגל
אני אוכל ללטף אותך בכל הגוף
בלי מחשבות רעות
בלי יומרות מיניות
ברכיים ירכיים וגב
ישבן בטן וזרועות
אנחנו נשתובב כמו
שני ילדים קטנים
אני אוכל לחשוב שאני ז'ול ורן
ואת המסע מסביב לעולם
או ש
את קפטן נימו
ואני הצוללת בתחתית האוקיאנוס
מטיילים יחד
בים התכול של מצעי הסאטן.

תראי מה זה
איך אנחנו חיים על דברים קטנים
אני לא מדבר על
רדיו כשאין אלבומים לשמיעה
או
עיתון כשאין ספרים לקריאה
אלא
דברים ממש קטנים
הנה
כפות הרגליים היפהפיות שלך
בסך הכל
תלויות בגיד המתוח של הקרסול
כשהוא רפוי
כף הרגל שלך סתם מדלדלת מצד לצד
כאילו נטולת רוח חיים
ואז נוצרת התחושה
שגיד רפוי
פוגע לא רק בשימוש
אלא גם במהות
נתייחס אליו בביזוי
באי נחיצות
שהרי הוא לא יכול לשמש כראוי
ולפיכך גם אין טעם להציג אותו לראווה
כל כך הרבה דברים שאי אפשר לעשות בגלל גיד רפוי
לא תוכלי לנעול סנדלים בקיץ
לא תוכלי לענוד טבעת על האצבע היפה שלך
זו שמימין לבוהן,
את צמיד הכסף שאת כל כך אוהבת
לא תוכלי לנדנד את כף הרגל בעיגולים כשאת כועסת
כל כך הרבה דברים שאי אפשר לעשות
רק בגלל גיד רפוי אחד.

אני אומר לך זאת תחת הים הכחול של מצעי הסאטן
את תעני לי
עזוב את זה עכשיו
את הסמנטיקה הקטנה של החיים
אני אגיב בחריפות
מה זאת אומרת
עזוב את זה עכשיו
את חושבת שלקפטן נימו היה כל כך קל?
אהב את הבדידות המזהרת הזו תחת הים?
כמו אנגליה לפני מלחמת העולם השניה
ותראי לאן הם הגיעו
שניהם
גם אנגליה וגם קפטן נימו
אז אל תגידי לי
עזוב את זה עכשיו
את הסמנטיקה הקטנה של החיים
אל תגידי את זה
כי זה יכול להעיד רק על משהו אחר
שאת עצמך לא מבינה את זה
כי אחרת
לא היית יכולה להעריך את מה שיש לך עכשיו
כי איך אפשר להעריך את מה שיש
אם לא מכירים את מה שאין.

איך אתה מקלקל הכל
מקלקל את כל מה שטוב
כועס ומתנפח דווקא כשלא צריך
למה זה טוב עכשיו
כל תהפוכות הנפש שלך
למה לחשוב על זה
עכשיו
עם העצים הוילונות השמש והפרקט
והמיטה העשויה מעץ
ומצעי הסאטן הכחולים
למה לחשוב על זה
עכשיו
נסה לנמק
נסה לתת הסבר משכנע
נסה לענות בכל תשובה שתחפוץ
תאמר מה שאתה רוצה
תשכנע כמה שאתה רוצה
ואני עדיין לא אבין
למה זה טוב
למה זה טוב לדבר על זה דווקא עכשיו.

איך אפשר לענות כשמצעי סאטן כחולים אופפים מכל עבר
איך אפשר לענות שמוכיחים אותך על טעותך לגמרי
למלמל
או ש
לפכור עם האצבעות כמו ילד קטן
אולי סתם להביט בתקרה
הרי לחבק עכשיו אי אפשר
כשתהום נפערה לשניים
מה נותר לעשות חוץ מלהצטער
אולי רק
לומר בשקט
כמעט בלחישה
דבר מה כזה או אחר
ואולי בעצם
היא צודקת
ואני פשוט מתכחש לעובדה
כמסרב להכיר באמיתות העניין
ותחת הים התכול של מצעי הסאטן
אין שום דבר רע
אולי זה רק אני
שכל הזמן מחפש ללא הרף
כמו נווד משוגע ברחובות ליסבון
עומד על גדת הט'זו וצועק על הספינות
מחפש לנפץ עליהן בקבוקים של שמפניה
נעמד על שפת המזח
ומלטף את חרטומיהן
ניצבות וגאות אל מול פני הים
כשהגלים מכים בהן חרישית
מציפות אותן בקצף לבן
הן מתנועעות ברכות
בלטיפה משוועת
הוילונות האלו
מחדירים לחדר את הבריזה מהים
את ריחה המלוח
שמלטפת את גופנו
בלי מחשבות רעות
בלי יומרות מיניות
ברכיים ירכיים וגב
ישבן בטן וזרועות
אני מסיים בנשיקה מתמשכת
על גיד הקרסול.