אני כנראה לעולם לא אלמד
לעשות את זה כמו שצריך
ושלהיות לבד זה טוב
רק לאדם שיכול לסבול את עצמו

אז יש אנשים ויש אנשים
אבל אני נמצא בקבוצה השניה
אלו שמושכים את הזמן
עד שלא נשאר לאן

אני אדיוט אדיוט אדיוט
היתה לי הזדמנות מצויינת, כרגיל
אבל אפילו לא חשבתי על זה
רק להקניט
רק להקניט וזהו
למה לא חשבתי על יותר מזה
הלב שלי פעם בעצמה
הרגשתי אותו בהליכה
ולא עצרתי לחשוב
זה היה טפשי כל כך
שבוע שעבר אמרת לעצמך שאם מגיעה לך הזדמנות, אתה תיקח אותה, כי
זה בעצם הדבר היחיד שאתה יודע שאתה רוצה, ואתה באמת רוצה, ואין
הסתייגויות
ועכשיו, אחרי שהייתה לך ההזדמנות, ופספסת אותה כמו אדם שמחכה
לרכבת כבר שעות ופספס אותה כשהלך להשתין לחצי דקה, אז אתה
ידידי, הפסקת לחשוב.
מה נסגר איתך, אתה לא רוצה חיים, לא רוצה אותה?
ברור שכן, לכן תהיה לך עוד הזדמנות, כי תמיד יש לך, אבל אל
תהיה בטוח בזה, כי זה בטח מפסיק מתישהו.
אז לסיכום, בפעם הבאה שיש לך הזדמנות, לא משנה כמה גרועה, אתה
עושה את זה וזהו, נקודה.
ואם לא תנצל את ההזדמנות, אתה תחזור לנקודה הנוכחית, זו שאנחנו
מנסים להמנע ממנה כל כך בגלל ש"כבר למדת" לא לחזור על הטעות.
אז זהו, הפעם זה אמיתי. די עם השטויות, אתה יודע שאתה צריך
להפסיק. בסדר, מעדת, לא ידעת מה קורה סביבך, זה הפתיע אותך, אז
יותר זה לא יפתיע אותך.
שמת לב אגב שאתה רואה אותה רק כשאתה כבר מוותר על האפשרות שזה
יקרה?
קודם כל, לפי הכלל של הסינים, תשלים עם זה שלא תהיה לך עוד
הזדמנות להרבה זמן, ואז היא תגיע.
זה די פשוט, אי אפשר לשחרר קשר כשהחבל מתוח...

אתה לא מפספס עוד הזדמנות, גם אם זה יעלה בחיים שלך, כי בלי
זה, החיים שלך הם לא חיים!
זה יחזור אליך שוב ושוב ושוב במהלך החיים כדבר שנכשלת בו
נחרצות, ואתה לא רוצה את זה,
זה משא כבד לסחוב כל החיים.